הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
ארמון הנייר – מירנדה קאולי הלר
כולי תפילה לשובם במהרה של החטופים, החיילים והמפונים בשלום.
“.השקרים מתחילים בגיל צעיר. אבל גם החלומות והתקוות והסיפורים”
הוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו. נשמע נהדר, אז למה הם לא ביחד?
סוד ושקר מפריד בין זוג האוהבים. זהו הסיבוך של החיים שאינם אגדת “חיים באושר עד היום הזה.”
הסיפור מתרחש בהווה, יום אחד, 24 שעות בחייה של אלינור. היום מתואר לפי שעות היום ומתקדם, ההווה חוזר לעבר ומחולק לפי שנים בסדר ליניארי.
אלינור המכונה אֶל מספרת את סיפור האהבה שלה לג’ונאס ואת סיפורה של משפחתה. זוהי סאגה מסועפת שמעמידה במרכזה את השאלה, האם הבחירות שלנו הן הנכונות, ומה היה קורה אילו היינו בוחרים באפשרות אחרת.
הסיפור מתרחש בקייפ קוד בין שפת האגם, לאוקינוס, מקום משופע בנוף פסוטרלי ופראי. מקום שאליו חוזרת המשפחה שנה אחר שנה. סבה של אֶל בנה את המחנה על רצועת החוף, בכוונתו היתה להשכיר את הבקתות בקיץ. מבחוץ הבקתות נראו חסונות, אבל הקירות הפנימיים בגלל מחסור בכסף נבנו מקרטון זול ושימושי, לכן הוא נקרא ארמון הנייר. בכל שנה נראה שהבקתות עוד רגע יתפרקו. השם הוא מטונימיה לאלינור, מבחוץ היא חזקה ובפנימיות שלה היא רגישה.
אֶל מספרת את סיפורה בגוף ראשון, היא מתחילה את סיפורה מסבתה ואמה, נשים שנישאו והתגרשו. סבתה התגרשה שלוש פעמים, אמה הגרושה אינה סובלת את הנשים, שמאפשרות לגברים להתעלל בן. ” במשפחה של אמא, גירושים הם סתם מילה בת שבע אותיות — אותיות שאפשר להחליף בקלות במשעמם לי או בחוסר מזל.” אֶל מתארת את חייה מגיל צעיר עד לנקודת הפתיחה של הרומן שבו היא בת חמישים, נשואה ואמא לשלושה. אֶל מתעוררת בבוקר לאחר לילה סוער שבו בילתה עם ג’ונאס אהוב נעוריה, גם הוא נשוי. אהבתם לא מומשה ובטח שלא קיום יחסים. אל וג’ונאס הכירו במחנה “ארמון הנייר” היא היתה נערה והוא צעיר ממנה. הם הופכים לחברים קרובים, ג’ונאס אוהב אותה עד כלות, אלא שסוד מפריד בינהם. אירוע טראומטי שילווה את שניהם יאחד אותם וגם יפריד בינהם.
“אבל זה מה שאנחנו עושים כבר שנים. אנחנו גוררים את העבר מאחורינו כמו משקולת — עדיין קשורה אבל רחוקה מספיק כדי שלא נצטרך לראות אותה, לא נצטרך להכיר בגלוי במי שהיינו פעם.”
אֶל וג’ונאס נפרדים בגיל צעיר, הוא נעלם מחייה, אך לא מחלומותיה והיא אינה מוצאת את עצמה בעולם. היא נודדת עד לונדון ומכירה את פיטר הגבר המושלם מידי (אם תמצאו אותו, גלו לי). הם נישאים. אֶל סוחבת על גבה את הסוד שבעקבותיו מקבלת החלטות. לו היתה משתפת את האנשים הקרובים אליה, אולי חייה היו אחרים.
“אני חושבת על ההחלטות שקיבלתי — אלה שכל חיי הסתתרתי מהן. ההחלטה של ג’ונאס ושלי ביום הסוער ההוא. ההחלטה שלי להסתיר את הסוד מאמא. אילו היה לי אומץ לגלות לה — לתת לחיים שלה לקרוס ולא לשלי.”
שנה אחר שנה הם חוזרים לארמון הנייר “כמו יונת דואר נאמנה.” ג’ונאס גם הוא מגיע ומשתלב בחיי המשפחה כחבר טוב.
האם אל וג’ונאס יממשו את אהבתם אחרי אותו הלילה? הסופרת בנתה בדרך חכמה ומתוחכמת את העלילה. היא שזרה זמנים שונים באופן ליניארי ובאופן מופרד. הקורא צריך להיות מאוד מרוכז כדי לעקוב מתי מתרחשת העלילה. ההתחלה והסיום הם כמו מעגל ויש נקודות מפגש בין הזמנים מה שמשאיר אצל הקורא סיום פתוח במובן של יהיה או לא יהיה?
התחלתי לקרוא את הספר, התחלה היתה קשה לי, יותר מידי הטרדות מיניות והתעללויות. חשבתי לוותר, מזל שיש חברים, במקרה הזה חברה טובה, לי-את הלר (שם משפחתה זהה לשם הסופרת, אך אין ביניהן קשר, פרט לזה ששתיהן מוכשרות בעולם הקולנוע.) שטעמנו זהה, ואני סומכת עליה בעיניים עצומות ואוזניים פקוחות. היא המליצה לי להמשיך וכך עשיתי, המשכתי ולא הפסקתי.
“ארמון הנייר” הוא ספר סוחף על בחירות, על פחדים, על ויתורים, על החמצות. יש בו תיאורי טבע נפלאים המשתלבים באישיותם של הדמויות. יכולת התיאור של מירנדה קאולי הוא מופלא, היא מציירת את המקומות, את הפרטים הקטנים שמרכיבים את השלם לכלל תמונה צבעונית ומוחשית.
למרות כמה חולשות בעלילה ובהבנת הדמויות,הספר קריא ואי אפשר להניח אותו. וזו נקודה חשובה בימים אלו.
אזהרה, יש בספר תיאורי אלימות והתעללות מינית.
מבין כל הדמויות אהבתי את פיטר המושלם, ובעיקר את השיחות בינו לבין אמה של אֶל שהפיגו את המתח במחנה.
“ארמון הנייר” הוא ספר הביכורים של מירנדה קאולי הלר, לשעבר סגנית נשיא וראש מחלקת הדרמה ב- HBO אשר תחת ניהולה הופקו הסדרות. “הסופרנוס”, “הסמויה”, “עמוק באדמה”. מקצועה זה מאוד ניכר בספר, היא מקדישה רבות לשיחות שלא תמיד היו חשובות או שקידמו את העלילה.
ארמון הנייר, מירנדה קאולי הלר
מאנגלית, טל ארצי
הוצאת תכלת, 2023