מים קרים, אברהם אלטמן

לא פשוט להוציא ספר בתקופה זו. נדרש אומץ רב, אורך רוח ואפילו מים קרים. קובץ הסיפורים הססגוני הפתיע וחייך אותי. באחד הסיפורים מצאתי משפט אולי נבואי, אולי היה כתובת על הקיר שמתאים לימנו.

 “מים קרים”  הוא כמו קופסת סוכריות צבעוניות מכל הסוגים הגדלים והמינים. ואני כמו ילדה קטנה חמדנית  פעורת פה רציתי לבלוע את כולם יחד, ככה להכניס לפה ולתת לכל הטעמים להתערבב. אחרי קריאה במספר סיפורים, הקצבתי לעצמי סיפור ליום למה? כי כל סיפור הוא עולם מלא ובעיקר כי, לא רציתי לסיים את הקריאה שלהם. ברור שלא עמדתי בהבטחתי והמשכתי והמשכתי עד לסיום הספר.

ממליצה לכם, לא להיות חמדנים כמוני.

“מים קרים” הוא קובץ סיפורים ססגוני ומפתיע. הוא מעין מראה לחברה שלנו. יש בו מגוון רחב של נושאים וכולם יחד מהווים תמונת עבר והווה של מדינתנו. רצף היסטורי מאז קום המדינה עם גיבורים אומללים, שבאו משם היישר לקיבוץ, עד לימנו אנו.

הסיפורים כל כך מגוונים, כמו שאמרתי, חנות ממתקים צבעוניים. קשה להאמין שסופר אחד כתב את כל הסיפורים ובדה כל כך הרבה עלילות מיוחדות. אברהם אלטמן משמש כמו עין משוטטת שבוחנת את מבנה ומהות החברה הישראלית, מאומה לא נסתר מעיניו, הוא מעלה נושאים מגוונים כמו יתמות, בגידה, גילויי סוד, מפגשי מחזור, הצלחה, כישלון וכל זה בכתיבה בוטחת מיומנת ומשכנעת. לכל דמות קול ייחודי משלה, הוא כמו להטוטן, או קוסם, או זיקית שמחליף ומשנה את פני הגיבורים, בסיפור אחד הוא אשה שנוסעת לטיול מאורגן למרוקו, כותבת מכתב פנייה לבעל המת, במהלך הטיול מתגלה לה סוד, שהופך את מעיה.

בסיפור אחר “אוצר” מתואר יום אחד בחייו של  יניב, תלמיד בית ספר. יום שכנראה דומה לכל ימי השנה. יניב  חולם על המכה, שיביא אביו בזכייה בטופס ההגרלה, ואז יקנו בית יפה עם חצר וגינה. עד אז הוא גר לו בגומחה בבית שאירגן לו אותה כמו חדר.

הסיפור “אבא” קרע לי את הלב.

בסיפור “תנין” הגיבור הוא איש  של הרגלים, שאומר ” ״צריך כל הזמן לשנות, כל הזמן להפתיע, לא להיכנס לשאננות, ברגע שלא תהיה על המשמר, בום! תופסים אותך ומשעבדים.”  קראתי את המשפט מספר פעמים ולא האמנתי שהוא נכתב לפני השבעה באוקטובר, כאילו ניבא לנו. אלטמן מגלה חוש הומור והופך את הגיבור, מלא אמין לאמין ואת המספר למי שחשד בכשרים. אהבתי את השנינות וחוש ההומור של הסיפור.

בסיפור “תמר” חייכתי למקרא האמונות הטפלות בנושא הבאת ילדים ובעיקר זכרים, תשכבי על צד ימין, על צד שמאל,תעשי כך ו….

הסיפור שעל שמו נקרא הספר “מים קרים”  הוא האחרון בקובץ, עבורו תצטרכו מים.

ברובם סיפורים קטנים על אנשים רגילים כמונו, ובכולם יש סוד וגילויו, ניגודים בין הדמויות ״תראה איפה אני ואיפה אתה״, אומר חבר הילדות לגיבור, בסיפור “במרכז המסחרי”, ובהמשך מתגלה הסוד למה כל אחד במקום אחר.

אלטמן כתב על כל מקום או נקודת ישוב בארץ, קיבוץ ועזיבת הקיבוץ, ערים מרכזיות וערים בפריפריה, ובכתיבתו הוא  מצייר את  נבכי נפש של דמויות רבות מכל קשת האוכלוסייה. פסיפס אנושי, רב תרבותי המציג בפנינו אותנו.

הסיפורים מסופרים בשלל קולות, מספר בגוף ראשון, מספר גבר, או אשה, מספר בגוף שלישי, הסופר כמספר עד או כמשתף את הקורא בחוויות ובמפגשים שלו על הדמויות.

כל אחד מהסיפורים יכול בהינף מילים, להפוך לרומן עם עלילה מפותלת ודמויות נוספות.  הצטערתי להיפרד מדמויות של סיפור אחד ולעבור לדמויות אחרות, רציתי מהן עוד קצת. רציתי לדעת מה עלה בגורלן.

נדמה שהספר מספר בקולות וצבעים רבים ואין בו קו אחיד, הקו המשותף לכל הסיפורים הוא היותם אמינים, ישראליים, כאלה שמתאימים  לארצנו הקטנטונות וגם אוניברסליים, אבל הקו המאחד בין הסיפורים הוא השפה הנהדרת של אברהם אלטמן. שפה תקנית, לפעמים גבוהה ולפעמים פחות בהתאם לגיבור. שפה שמחברת בין הדמויות.

מקוה שהבנתם שאני ממליצה בחום והנאה מרובה לקרוא את הסיפורים, כולם מתמסרים.

מים קרים, אברהם אלטמן

עורכת, רחלי דור רפפורט

הוצאת פרדס, 2023

ממליצה על ספרו הראשון של אברהם אלטמן, “קריסה”. מוזמנים לקרוא מה כתבתי עליו כאן