הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
סוף מעגל, גרהם נורטון
רומן טרגי מרגש וקורע לב.
ספר שבוחן את אופיה השמרני של קהילה קטנה ואת הדעות הקדומות שקיימות בין אנשיה. בוחן גם כיצד מתמודדים אנשים המעורבים באסון.בודק את מי שנמצא אשם כיצד הוא חי עם אשמת האסון שנגרם בגללו, ואיך חיים בחברה שמרנית שמציצה אל חייך.
השנה היא 1987 שנה משמעותית ואיני רוצה לציין מדוע על מנת לא לגלות. הספר נפתח בהכנות קדחתניות לחתונת שני צעירים בעיירה קטנה ליד קרוק באירלנד. תאונת דרכים קטלנית שבה נהרגים שלושה צעירים וביניהם החתן והכלה. תאונה שקוטעת את השמחה.
קונור הייז הנהג נפגע קלות וחי עם רגשות אשמה. חייו שלו נהרסו ואף חייהם של בני משפחתו. העיירה הקטנה אינה סולחת לקונור. קונור נאלץ לעזוב את העיירה ובמשך שנים הוא נודד לליברפול, לונדון ולבסוף ניו יורק. הוא מתנתק ממשפחתו במודע ועבורם הוא נעדר.
בעיירה נותרים בני משפחת המעורבים בתאונה ומתמודדים עם האבל. אבל הסבל הוא גם של אלו שנותרו בחיים ושל מי שנמצא אשם בתאונה. הספר בוחן את ההתמודדות של מי שניצל ושרד, כיצד הוא ממשיך את חיו.
קונר אינו מראה סימן חיים ועבור אמו הוא כאילו נעדר. הוא בעיניה כמו חבריו שנהרגו בתאונה. היא תוהה עם עצמה, אולי עדיף לדעת שהילד באמת איננו, מת. מאשר לחיות בציפייה שיחזור.
הרומן עוקב אחר חי של קונור וההתמודדות שלו עם עצמו ואישיותו. קונור מצליח לברוא לעצמו ביוגרפיה חדשה ותוהה האם יוכל לשוב אל ביתו כקונר החדש. “לא, אסור לו. אם יגיד את האמת, הוא יחיה אותה מחדש והכול יחזור להיות אמיתי. כדי שהלילה הזה יימשך היה עליו לדבוק בסיפור שלו. האפשרות היחידה לאושר הייתה התחלה מחדש, ופירושה לעזוב הכול, בעיקר את האמת, מאחוריו.”
כמו כן העלילה עוקבת אחר אחותו אלן. אחר עול הסבל שהיא נושאת על כתפיה בעקבות התאונה. אלן שנשארה בעיירה מנסה למצוא את מקומה לא כאחותו של הנהג האשם. היא מרגישה שנעשה לה עוול. אחיה הוא זה שפגע ולמה היא צריכה לסבול. ברגעי הקשים של חייה היא מקנאה באחיה שנעלם וחי את חיו. אלן מופתעת כאשר בנו של רופא העיירה מציע לה לצאת איתו. אלן עוברת תהליך של התבגרות.
הרומן “סוף מעגל” הוא בעל משמעות כפולה. האחת, סגירת מעגל, מה ייקרה כשקונור יחזור לביתו לאחר שנים של נדודים וזהות אחרת. והשנייה המעגל הוא המקום שבו ארעה התאונה.
“מעגל התנועה של ברי. הוא לא הצליח להתגבר על תחושת האכזבה. המקום היה קטן בהרבה משזכר. מעגל הדשא במרכז, ממש חלקה קטנה, ושלטים באדום ולבן של המוסך שמאחוריו, גדולים וזוהרים. הוא האט וניסה לראות את המקום שבו המכונית פרצה לתוך השיחים. הוא תהה אם יש אנדרטה או צלב או שלט כלשהו, אבל לא מצא דבר. המקום היה זירת אסון, חורבנם של חיים רבים כל כך, האם הוא לא היה אמור להיראות משמעותי יותר? מכוניות אדישות לתולדותיו המזוויעות של המקום נסעו הלאה. קונור חשב שזו גסות רוח, מעין זלזול. נכון, ”
התחלתי את הקריאה בספר לפני כמה שבועות ונטשתי. חברה המליצה לי להמשיך והמשכתי, נשבתי בעלילה ובסבל של הדמויות. נקודת המבט של המספר נעה ועוברת בין הדמויות, ויש הרבה דמויות, מה שהקשה עלי בתחילת הקריאה. התנודה בין הדמויות יוצרת תחושה של אמינות. העלילה מושכת לקריאה, יש הרבה סודות מה שמוסיף למתח. אבל אותי כקוראת לא תמיד מעניין המה, אלא האיך. ולצערי האיך לא משך אותי ודעתי על הספר לא השתנתה גם כשסיימתי את הקריאה הכואבת. הסיפור כולו מסופר כהגדה. הסופר אינו סומך על הקורא ואומר את דעתו על התנהלות הגיבורים, הוא כמעט ואינו מתאר את התנהלות הדמויות כך שהקורא יבין מה גרם להם להתנהג כך.
אני אישית אוהבת לראות מול עיניי את הדמויות ודרך פעולתן להבין אותם. ולא שהמספר יאמר לי. לדוגמה, “לא, אסור לו. אם יגיד את האמת, הוא יחיה אותה מחדש והכול יחזור להיות אמיתי. כדי שהלילה הזה יימשך היה עליו לדבוק בסיפור שלו. האפשרות היחידה לאושר הייתה התחלה מחדש, ופירושה לעזוב הכול, בעיקר את האמת, מאחוריו.” והספר גדוש בדוגמאות שכאלה.
למרות זאת, מהרגע שחזרתי לקרוא סיימתי את הקריאה ביום אחד. העלילה כואבת ואף קורעת לב. ואיני מספרת אותה בכוונה על מנת להשאיר אתכם במתח ובגילוי הסודות של העיירה ואנשיה.