הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
סרנה קרוז, ספרה האחרון של נטליה גינצבורג
נטליה גינצבורג היא אחת הסופרות המועדפות עלי ולא רק בזכות כתיבתה וספריה המגוונים אלא גם בזכות דעותיה והשמעת דעותיה באומץ בפומביי.
“סרנה קרוז” הוא ספרה האחרון. זה אינו ספר עלילתי, זה אינו ספר מסה. אלו הן מחשבות של סופרת בעלת חמלה והגיון בריא. מחשבות שהעלתה על הכתב בעקבות אירוע שהסעיר את איטליה.
״ הדבר שאני כותבת איני מסה על אימוץ, וגם איני מנסה כלל להידמות לה. הוא רק שורת הערות על דברים שונים שעלו בראשי בעניין סרנה קרוז.״
פרשת סרנה קרוז הסעירה את איטליה בשנת 1989 ואף גרמה לקרע בעם.
פרנצ’סקו ואשתו, ההורים המאמצים של סרנה גידלו אותה במשך למעלה משנה. הילדה הקטנה שהגיעה מהפיליפינים היתה תינוקת חרדתית בעלת סיוטים בלילות והרגלים מוזרים. במשך תקופה ארוכה הם גילו כלפיה חום וסרנה נתנה בהם אמון. הם היו משפחה מאושרת שגרה בבית קטן ברחוב שקט. אידיליה. עד שלבית המשפט לקטינים נודע על קיומה של הילדה, שהגיעה מחו”ל ועדין לא החל שום תהליך של אימוץ. האב טען שהילדה היא בתו מיחסים עם פיליפינית.
בית המשפט פוסק שיש להעביר את הילדה, כי אין מסמך אבהות. אומנם הם מודעים לכך שהילדה תסבול, אבל החוק מעל לכל. כיוון שהאב לא הודיע ודיווח על הילדה, אלא שיקר שהיא ביתו הוא אינו רשאי לאמץ אותה כחוק.
אם תשאלו מדוע לא ערכו בדיקת אבהות, התשובה היא כמו שעורך הדין טען, שאין לדרוש בדיקת דם שכן שני הוריה הטבעיים מכירים בילדה.
במשך קיץ אחד ארוך התנהל המשפט שחילק את העם לשניים. חוק או צדק?
נטליה גינצבורג מוצאת את עצמה בתוך העימות. היא כותבת על כך בעיתון וזוכה לקיטונות לועגים מצד הקוראים. נטליה גינצבורג עומדת לצד ההורים שהקריבו עצמם, לימדו וחינכו את סרנה, נטעו בה אמון ותקוה, והנה עכשיו הכל נלקח ממנה.
לפתע היא מוצאת עצמה מסכימה עם אנשים שלא ציפתה להסכים איתם ולהפך. לה אישית היתה תחושה של עשיית עוול לילדה, ילדה שהוקרבה על מזבח החוק היבש. גינצבורג פתאום מוצאת עצמה במחלוקת עם אנשים שהיא מעריכה.
נטליה גינצבורג מביאה בפני הקורא שתי גירסאות, האחת, גרסתו של האב והשנייה של בית המשפט והעיתונות, גרסה שבה משלבת נטליה גינצבורג את דעתה על המקרה הפרטי הזה ועל עוולות אחרות של המשפט והחוק.
נטליה מביעה עמדה ודעה, כמו מדוע לא הכניסו אותו לכלא. או דעותיה על כך שבית המשפט טען שזו הונאה, והיא מעלה טענות מדוע זו אינה הונאה. כי האב פעל למען טובת הילדה.
היא מעלה שאלות פילוסופיות חברתיות, האם זה משנה אם פרנצ’סקו הוא האב האמיתי ? הרי טובת הילדה לפני הכל. מעבירה ביקורת נוקבת על המדינה וטוענת שהאזרחים הם חלק ממנה וזכותם לקבל עזרה מהמדינה כשהם בצרות, זו החובה של המדינה.
מעלה שאלות נוספות כמו, מדוע מדינה אינה מתירה להורים יחידנים לאמץ.מביאה דוגמאות של עוולות שנעשו לילדים.
הכתיבה של גינצבורג היא שקולה ומדודה. בכתיבה עניינית ולא מתפיפת היא מביעה את עמדתה שלה באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים. הצדק עבור הילדה הוא מעל לחוק. נטליה גינצבורג ידועה ברגישותה לחלש. תמיד היא לצידו של החלש. המחשבות של גינצבורג על העוול שנעשה לילדה קורעות לב. הקורא מזדהה עם האירוע ועם נטליה גינצבורג, אינו מבין ואף אינו מקבל את טענת בית המשפט.
הקריאה בספר הזכירה לי את פרשת קרולין ברונה שהסעירה את מדינתנו. כולנו עקבנו בדריכות אחר ההתפתחויות כאבנו את כאב ההורים המאמצים שנאלצו להחזיר את הילדה וידענו שהיא לא תגדל בתנאים הטובים שהעניקו לה הוריה המאמצים, אבל הבנו שהחוק והאם האמיתית מעל לכל. אלא שכאן הסיפור שונה, אף אחד לא דרש את סרנה. בית המשפט אף הוא ידע שהיא גדלה בתנאים טובים, אבל בית המשפט התעקש על החוק היבש.
הנספח והחלק האחרון של הספר משמעותיים עבור הקורא. מנחם פרי מנתח את הספר ומביא אחרית דבר על סרנה קרוז.
תודה לשירלי פינצי לב המוכשרת על התרגום הנפלא.
המחשבות בעקבות קריאת המחשבות של גינצבורג הביאו אותי לתהיות על מהות ומשמעות הצדק והחוק, מה לפני מה. האם החוק היבש הוא מעל לכל או שהצדק יכול לעיתים להסתנן אל החוק ולכופף אותו.