מעולם לא הכרתי את דקלה שושקוביץ. מודה, אפילו לא שמעתי עליה, למרות שהיא נולדה בחולון, העיר שבה גדלתי. אני שמחה על ההכרות בינינו, כי זו הולכת להיות תחילתה של ידידות.

דקלה עובדת במשרד חקירות של סמי. סמי עזבה,  נסעה לחו”ל והשאירה אותה במשרד לבד, הלקוחות לא זרמו והיא מרגישה נטושה. ולא רק סמי עזבה אותה, אלא גם קופר בן זוגה, שאותו היא שלחה ממנה, כיוון שאינו מוכן להתחייב.

זה היום שהיא זקוקה למישהו נואשות. דקלה  מחליטה שעליה להציל את עצמה מדיכאון, היא הולכת למספרה לשנות את עצמה ואולי את מזלה. ואכן שנים עשר הימים הבאים יתהפכו עליה. במספרה היא משנה את תדמיתה ובסיום הטיפול  היא מוזמנת לחתונה שבסופה היא מוצאת עצמה אזוקה ומואשמת. במספרה היא פוגשת את משפחת מסילתי, אבי המשפחה עומד בראש עסקים רבים, רשת מכונים לשטיפה מכוניות “שטיפת קלרה”, חברת הובלות “הבחורים של קלרה” בתי קפה “הקפה של קלרה” וכרגע הוא מתמודד למפלגה. קלרה אם החתן,  מתעקשת שהיא תכבד אותם בנוכחותה.

נשמע מטורף? אולי.

במשך שנים עשר ימים עוברת דקלה מסע של גילויים ותהפוכות, מסע של אומץ אישי. ובעיקר מסע להבין מה קרה שם בסיום החתונה ומדוע דווקא היא מואשמת.

אלו היו שנים עשר ימים מטורפים שבכל יום התגלה פרט אחר והוביל את דקלה לעוד ועוד גילויים.

הספר מסווג כספר מתח. אני איני חסידה של ספרי מתח ועד היום לא קראתי ספר מתח משל אדיבה גפן. לעומת זאת את שני ספרי הפרוזה הנפלאים שלה “הצגה יומית”, “יש מקום” קראתי בשקיקה ואהבתי מאוד. זו הסיבה שהחלטתי לקרוא את ספרי המתח שלה. ואני שמחה על ההחלטה שלי.

אדיבה גפן כותבת נפלא, זו אינה קלישאה. הכתיבה שלה קולחת, אמינה, היא בוראת דמויות מציאותיות ואמינות שנכנסות ללב הקורא. זה מה שקרה לי עם דקלה. אדיבה גפן בוראת ואוהבת את הדמויות שלה. אהבה שמורגשת בכל משפט.

העלילה של הספר נבנית בקפידה. מה שריתק אותי היה  שבכל דף חיכיתי להתדרדרות או לגילויים חדשים בעלי תפנית. ניסיתי להיכנס לראש הסופרת ולהבין לאן תגיע הגיבורה או איך תסתבך ואיך הסיבוך יותר. ברור שלא הצלחתי כי לאדיבה גפן מוח יצירתי שאינו פועל לפי הכללים והשבלנות.

כשדקלה מנסה לברר מה קרה לה בסיום החתונה היא אומרת לעצמה “ניסיתי לחבר אחד ועוד אחד, אלא ששום דבר לא הסתדר. גרוע מזה, התבלבלתי.” כך גם קרה לי. בכל פרק חשבתי שאני יודעת את הפתרון עוד לפני דקלה, אבל לא. הסתבר לי שטעיתי.

אדיבה גפן אוהבת את הדמות של דקלה אבל היא גם אוהבת את העיר תל אביב שבו גרה דקלה וגם אדיבה גפן. אני אוהבת לטייל בעיר שלי בתוך הספרים. גפן, מביעה מחשבות על העיר תל אביב מכנה אותה “עיר מתפתחת כמו נערה מתבגרת”, אפילו מלמדת את הקורא על שם מי קרויה ספריית בית אריאלה. מסבירה לקורא על מתחם מגדלי יו מלמדת אותו על ניסים אלוני הצנוע שהרחוב הראשי במתחם היוקרתי קרוי על שמו.

אהבתי את הביקורת המחויכת שלה על העיר, על אין החניה בעיר, על מתחם התחנה ושרונה שנבנו בקפדנות מלוקקת ונעזבו ואילו רחוב בוגרשוב המכוער וסביבתו הם לב ליבה של העיר.

“ברחוב מנדלי, כצפוי, לא היתה חניה. גם לא ברחובות הסמוכים. גם לא במרוחקים יותר. תל אביב עיר בלי חניה. עמדתי אפוא בכניסה לחניון במנדלי פינת הירקון, והמתנתי שאחד מהרכבים שזכו לפיסת חניה יפנה לי מקום. שגשוגו של הרחוב הזה הוא עונש לדיירים, שמעתה מכתתים צמיגיהם בחיפוש נואש אחרי פיסת חניה. באחת ממערכות הבחירות של ראש עירנו, נזרקו לחלל האוויר הבטחות שלא לאפשר כניסת כלי רכב למרכז העיר הצפוף מדי. הבחירות הסתיימו וההבטחות נשכחו. כמו תמיד. דמוקרטיה היא שלטון הרוב שמאמין לדמגוגיות.”

דקלה העקשנית שאינה מניחה ומרפה לאירועים למרות שמבקשים ממנה לא לחקור, ממשיכה לבדוק את אותו אירוע אומלל, היא מסתבכת אבל יוצאת מכל סיבוך. וקופר? אותו אהוב שנשלח, נוכח לאורך כל העלילה.

האם לאחר פתרון התעלומה הם יפלו זה בזרועות זו?

כדי לדעת אתם צריכים לקרוא את “הבחורים של קלרה”.

אני מתכננת לקרוא את שאר העלילות של דקלה. התאהבתי בה.

הבחורים של קלרה, אדיבה גפן

עורכת, תמר ביאליק

כנרת, זמורה-ביתן,דביר, 2017

מוזמנים לקרוא מה חשבתי על ספריה של אדיבה גפן.

הצגה יומית – אדיבה גפן 

יש מקום, ספרה הסוחף והמרתק של אדיבה גפן