“המעוף המופלא” הוא סיפור אגדה של מציאות או מציאות של אגדה.

הספר חיכה לי זמן רב וכשהגיעה כעת זמנו, הופתעתי מהעיתוי של הקריאה. הקריאה בספר על מציאות שנצבעה בצבעים אגדתיים הביאה לי מעט נחמה בימים אלו.

ג’וליו גאמו, טייס המכונה “היתוש”, כיוון שהוא נוחת בכל מקום בשקט, יוצא בשנת 1935 לאתיופיה למשימה במטוסו הנקרא “ויטה נואובה”. הוא נשלח לאתיופיה על ידי ממשלתו של מוסוליני,  כדי לבקש מהקיסר את כניעתו. האיטלקים יכירו לקיסר טובה על כך בעת הכיבוש.

כשהוא נוחת במדינה, תפקידו הוא להעביר מכתבים וכך הוא חוצה את היבשת, ומגלה את כל פלאיה של מדינה פראית וצבעונית המציעה לו קסם. הוא פוגש באנשים מכובדים, מלך, קיסר. אנשי צבא, קולונל, קפטן, חיילים, אנשים פשוטים. הוא מוקסם מפשטות התנהגותם ומחוכמת החיים האנושית שלהם.

במפגש הראשון שלו עם הקפטן והתוכי המדבר שלו הוא חש עליונות כיוון שהוא טייס.

״אני אדם עם כנפיים ולא כבשה עצובה״ אומר, והתוכי של קפטן בבה מונדינו, עונה לו “אתה חושב שאתה מיוחד בגלל שאתה טס בשמים, אין לך נוצות וגם לא כנפיים, אתה רק חצי ציפור.” משפט שמעמיד אותו על ההבדלים בין  העולם המתועש לעולם הטבע הפשוט והצבעוני.

ג’וליו מעביר מכתבים ממקום למקום מגלה את יופיה הפראי והבתולי של המדינה. ג’ובנה ג’ורדנו מציירת במילים קסומות וצבעוניות את תיאורי הטבע, היא מפתה את הקורא ביופי המתפרץ של מדינה בתולית. התיאורים חושניים ומהפנטים עד כי הקורא שוכח שג’וליו הגיע במטוסו רגע לפני כיבוש אתיופיה על ידי מוסלני.

בחלק הראשון של הספר מתוארים המפגשים של ג’וליו עם הארץ הפראית כמפגשים קסומים ומהפנטים. האנשים מעבירים לו מסר לחיים באמצעות סיפורים ומשלים. הילידים אולי אינם משכילים, אבל יש להם חוכמת חיים וחוכמת הישרדות של ג’ונגל.  “אתה עדיין תמים, איש מעופף, תן לדימיונך להגביה עוף”  אומר לו המלך, כשהוא מנסה לתאר את המדינה ממנה בא. “זוהי ארץ של סלעים פראיים ונחשים, מה דחף אתכם להגיע עד לכאן והרצון להפוך לרכושכם, יש לכם ארץ נהדרת, מילנו פירנצה, כאן יש רק בתי בוץ.” לועג לו המלך.

התשובה לקורא ולג’וליו ברורה. השתלטות על מדינה באמצעות מלחמה. “המלחמה היא בתה של התשוקה.”

החלק השני הוא הקונפליקט בין היופי הפלאי של הטבע לאכזריות האדם. תיאור הפלישה של צבא איטליה לאתיופיה. “גייסות המשורינים שרטו את האדמה.”

למרות ש”המעוף המופלא” הוא ספר על כיבוש ומלחמה, על מפגש בין תרבויות שונות הוא אינו מעיק. כל זאת בזכות תיאורי הטבע של הסופרת שהם שיר הלל לטבע. “שפע של מראות, אצות שהעלו קצף. גם הימה הייתה ורודה בשקיעה ואחר כך צהובה וכחולה, כשירד עליה מסך הלילה….ציפורים שניצלו מגן עדן ושרו בלי להפסיק אף פעם.”

“הכל הפיץ שם את ניחוחו, אפילו הסלע או הלילה היו חגיגת ריחות מטורפת”

ארץ שכישפה אותו “ארץ שבה החיות מפריעות לאדם לישון, הזבובים הרעישו יותר מהפילים, האריות שרטו את האוויר.”

המפגש עם מגוון האנשים מלמד את ג’וליו על החיים האמיתיים, לא חיים מתועשים של בצע, כסף, שלטון. חיים שאותם מכנים הילידים עושר שאינו תורם. “אתה אדם עשיר ולפיכך אינך אדיב. כשאין לאדם דבר הוא אינו נקשר לדבר, כשיש לו הכל הוא נקשר להכל.”

המפגשים עם האנשים שמלמדים אותו באמצעות סיפורים הזכירו לי את אבי ז”ל שהיה תמיד מספר לי משלים על שלמה המלך החכם, על מלכים שהקשיבו לאזרחים. גם כאן שוזרת הסופרת סיפורים ומשלים שמטרתם להראות מצד אחד את פשטות אנשי המדינה ומצד שני את חוכמתם הטבעית.

המסר של הספר ברור, יש כאן ביקורת על האדם הלבן החש עליונות מול ילידים.ביקורת על מלחמות והתשלטות, ביקורת על תעשיית ברזל וכוחניות מול הטבע הפראי, ביקורת על ידע שנרכש מלימודים מול חוכמת החיים.

“כל מי שבורח חי וקיים

כל מה שעומד מלכת, חשוב כמת

האדם הוא הבעלים רק של מה שעומד מלכת

קנינו של האדם הוא הזמן שלו.”

“השלום הוא החלום של השוגים בחלומות, המלחמה היא ההיסטוריה של האדם.”

למרות הכאב של המלחמה, הספר הוא שיר הלל לטבע,לעולם,ליופי הבריאה. ג’ובנה מצליחה להעביר לקורא את הרגשות, את האהבה ליופי התשוקה לחיים בעזרת עירבוב בין מציאות לדמיון, בין עולם אמיתי לעולם האגדה.

ג’ובנה ג’ורדנו שמעה סיפורים מסבה שהיה טייס בצבא איטליה במלחמת העולם השנייה. בכל פעם כשדיבר על אתיופיה עיניו נצצו. ג’ובנה החליטה לנסוע ולחקור את אתיופיה והתאהבה במדינה.

במאי 2022 הוזמנה ג’ובנה על ידי אוריאל קון להשקת ספרה  בחנות של “תשע נשמות” וסיפרה על המסע המופלא שלה, על כתיבת הספר. בתום הראיון היא התישבה על כסא נמוך וציירה הקדשה אישית לכל מי שביקש ממנה חתימה. אני התפעלתי והופתעתי מהסבלנות, שהקדישה לכל אחד. התעניינה במי שעמד מולה, הביטה לו בעיניים וכתבה מליבה הקדשה מלווה בציור.

ספר פיוטי וקסום. ממליצה בחום.

 

המעוף המופלא, ג’ובנה ג’ורדנו

מאיטלקית, אלון אלטרס שהוסיף אחרית דבר

עורך, אוריאל קון

תשע נשמות, 2021

   

ג’ובנה מציירת הקדשה         הקדשתה של ג’ובנה