סיכוי קטן לאושר של אורלי ואלון הוא סיפור אנושי על אהבת משפחה דאגה והתבגרות.

רומן נוגע ללב שמחייה באחת את סוף שנות השישים בצרפת.

זהו סיפורו של ז’אן שננטש על ידי אמו מארי אצל סבתו בגרנוויל שבנורמנדי. מארי, שונה מאחיה שהלכו בתלם, היא תמיד חיפשה איך לעקוף את החוקים, תמיד רצתה מסלול חיים משלה, חיים גדולים, ייחודים.  מאז שאביה נפטר כשהיתה בת 14 היא מחפשת במבטם של גברים בוגרים את ההערצה של אביה.

מארי, עלמה צעירה שרוצה להיות משוחררת מעול ומוסכמות חברתיות, אלא שאלו הן שנות השישים, שנים שבהן אפילו צרפת לא היתה משוחררת חברתית.

מארי רוצה להיות נסיכה ולא עקרת בית מושלמת עד שמוצאת את עצמה אמא לז’אן, למרות זאת הפכה לאמא מסורה. עכשיו היא רוצה לנסות את חייה בפריס והיא משאירה את ז’אן אצל אמה, לוסט.

בין ז’אן לסבתו לוסט יש קשר מיוחד, למרות שהוא אינו הנכד הראשון שלה, אבל עבורה הוא יוצא דופן.

בתחילת הרומן אנחנו פוגשים בז’אן בן השש כילד מסורבל שנופל וקם, מטאפורה למהותו. הוא מופקד אצל סבתו לוסט, אשה קשוחה שחיה בתנאים שעברו מהעולם, ללא מים זורמים ושרותים בבית. ז’אן הפטפטן נכנס לחייה השקטים ואינו מרפה בשאלותיו. הוא שואל שאלות ללא הפסקה ולוסט אומרת לו שיסובב את הלשון עשר פעמים בפה לפני שהוא מדבר, או שיפסיק לקשקש. אבל לז’אן קשה, הראש שלו קודח מרוב שאלות ושמות בני המשפחה הכפולים, ז’אן בן, ז’אן בת.

מארי מבטיחה לו שתבוא לקחת אותו לפריס ברגע שתסתדר. ובינתיים כמו שקורה בכל המקרים מארי מתעכבת, ז’אן לומד לחיות בלעדיה. הוא מוקף באהבת סבתו, דודתו וילדיהם. הדוור לוסיין העדין משמש לו דמות חונכת שמלמדת אותו על העולם, הוא המקשר בינו לבין העולם החיצוני. דמות עדינה שנכנסת ללב.

זהו רומן התבגרות, ז’אן מתבגר ולומד על החיים ועל חשיבות המשפחה. סיפור על חיפוש אהבה, ילד נטוש שמחפש את מקומו היציב בעולם. אם בתחילת הספר ז’אן מתואר כילד שהליכתו אינה יציבה, הרי בסיומו הוא בוגר, שעומד עם שתי רגלים נטועות באדמה.

 ג’אן מתבגר וגם סבתו, היא מגלה את האנושיות שבה, את המסירות והאחריות שיש בה לנכדה.

ז’אן נקשר אליה “סבתא זעופה עם לב ענקי” מכנה אותה.

אי אפשר שלא להתאהב בז’אן ובכאב שלו או בסבתו האשה הקשוחה, שעברה מספיק בחייה, כדי להעמיד את ז’אן יציב על רגליו.

כמו שהגיבורים עוברים תהליך של שינוי כך גם צרפת עוברת שינויים חברתיים. בשנות השישים בנים ובנות היו מופרדים בכיתות, בנים ובנות למדו לחוד. נשים לא היו עצמאיות, אלא תלויות בגבר, בעיקר בעיירות ולא בערים הגדולות. את חוסר השוויון מבטאת מארי המשוחררת שמשלמת מחיר כבד. חוק ההפלות עדיין לא עבר, אלא רק בשנת 1975

הסיפור מסופר על ידי מספר שקולו מאוד נוכח. הוא מכיר ויודע את הדמויות ודעתו נמסרת בין השורות והאותיות. ״קודם כל חשוב לדעת ש…״   לטעמי זה הפגם המרכזי של הרומן. אורלי ואלון יודעת לספר סיפור ולבנות עלילה מרתקת. אך ההצמדות שלה לעובדות ולסיפור דרך אמירה והגדה פוגם, היא יכלה לתת לדמויות לומר את דבריהן בעזרת מחשבות שקטות, בעזרת הראיה והקורא יוכל להשלים פערים.

למרות שהספר אינו חף מפגמים ספרותיים שווה לקרוא אותו בשביל הדמויות שבו, ובעיקר בשביל הפרק האחרון המרגש.

״ חמוד שלי, לא בוחרים את ההפתעות בחיים. צריך להסתדר איתן ולרוב זה לטובה״

״קוראים לזה אמונה סבתא?״

״ לא. קוראים לזה החיים.״

קראתי את הספר בכמה שעות שהצליחו להשכיח ממני את הכל וכולי תקוה שיגיע לנו סיכוי קטן לאושר.

סיכוי קטן לאושר, אורלי ואלון

מצרפתית, דורית דליות

הוצאת כנרת, זמורה, 2023