בוקר של אוכסימורון. בוקר של רעש גדול בדממה מוחלטת.

בוקר שהתחיל ברעש גדול, בכל זאת מעל לארבעים איש בסלון ובהרבה התרגשות מהמפגש עם רועי חן והמשיך בצלילה לשקט ודממה.

כולנו היינו מרוכזים ומהופנטים מרועי שדיבר בשטף בלי הפסקה מעל ל- 90 דקות. ממש כמו אחת הדמויות שלו בספרו “רעש גדול”.

צחקנו ממופע הסטנדאפ שערך לנו, מתיאוריו הצבעוניים על הדמויות שנדחקו אליו לחדר הקטן שלו במרפסת הבית. ״כן, ציפורה, בואי ספרי על עצמך ומה את מבקשת ממני.” ״ גבריאלה, אני מבין אותך, גם אני הייתי בגילך רק שהייתי קצת מופרע והברזתי מבית הספר יותר מימי השהות שלי בו.” וכל זה מלווה בטון מתאים בניב ומבטא לדמות. כי רועי למד משחק בתיכון, והיום הוא מחזאי הבית של תיאטרון גשר ונמצא כל היום וכל הזמן עם שחקנים. מה שאינו ברור לבנו הפסנתרן המוכשר שזקוק לשקט וריכוז ואינו מבין כיצד השחקנים מלאי תזזית לפני ההצגה, באים נכנסים מפטפטים.

כשהקריא את מחשבותיה של גבריאלה והמהם את הקונצ’רטו של אלגר נחנקנו מתדהמה. בעלי אמר לי שהוא זמזמם כל כך מדויק.

אם אתם חושבים שאוכל לספר על כל 90 הדקות שחווינו במחציתו, אתם בפרוש טועים.

רק בגיל 14 נחשף לספרים ולקריאה. בביתו לא היו ספרים. את הספר הראשון שקרא השאיל לו  משה מזרחי, אביו של חברו הטוב. הספר   היה “החטא ועונשו”. כשסיים לקרוא אותו הוא נפעם מהדמות והחליט, שהוא חייב לקרוא את המקור והתיישב ללמוד רוסית ברמה של דוסטוייבסקי.

משם הפליג לספר לנו כיצד למד לספר סיפורים. איך בכל יום כשחזר מבית הספר סבתו ודודתו שאלו אותו “נו איך היה היום?” והוא כנער מתבגר שרק מהנהן ופולט “היה בסדר”  תוחקר רבות על ידיהן. כדי שיניחו לו   התחיל לספר סיפורים והפליג ביצירתיות שלו. כך הפך את השיעורים המשמימים לצבעוניים.

את הספר “רעש גדול” דווקא התחיל לכתוב בשקט שהגיע לעולם בעקבות הקורונה. הוא הסתגר בחדרו וכך הגיחו אליו הדמויות שעשו לו הרבה רעש. שלוש דמויות שיש ביניהן קשר טבורי, סבתא, בת, נכדה.

ולמה דווקא יחזקאל?  שאלנו “כי יחזקאל בעיני הוא הנביא האומנותי ביותר, הוא זה שאוכל את המגילה, כמו שחקן שלומד טקסט ומדקלם אותו. הוא מקבל הוראות בימוי מהאל, יש לו יחסים עם קהל.” תודו שלראות את יחזקאל כך זו יצירתיות מיוחדת.

כיוון שקראנו את הספר, רועי סיפר לנו כיצד הוא ראה את הדמויות, מדוע ציפורה היא זקנה מעבר לגיל הכרונולוגי שלה. מדוע גבריאלה מתנהגת כמו שהיא ולמה נועה כל כך פטפטנית ותזזיתית. הוא אפילו גילה לנו שנועה היא בת דמות לשחקנית מאוד מוכרת ומפורסמת שמפטפטת כל כך הרבה.

“רעש גדול” מבחינתו הוא כמו יצירה מוסיקלית ולא רק בגלל קונצ’רטו לצלו של אלגר שאליו מתכוננת גבריאלה. הוא ידע שכיוון שהספר כמו מוסיקה עליו להסתיים באקורד צורם. וכאן הפתיע אותנו במחשבה על סיום הרומן. כולנו נשארנו פעורי פה מול כוונתו של רועי לסיום.

הלוואי ויכולתי לספר לכם בקולו כיצד הלך לבחור ז’קט מחויט למפגש עם האפיפיור והיכן קנה, או את הרשמים שלו מהדוכן בשבוע הספר. התיאורים שלו והחיקויים לא יכולים לעבור בכתיבת המילים.

הוא לא רק היה חוויתי בתיאוריו. דבריו והסבריו החכמים על מדוע לתרגם שוב את “פו הדוב”, גרמו לי לרוץ ולרכוש את הספר. או מה ההבדל בין קריאה דיגיטלית לקריאת ספר מודפס השאירו אותי ללא יכולת לשכנע מישהו לקרוא מול מסך.

רועי חן הוא אחד יחיד ומיוחד.

זה היה אחד הבקרים המיוחדים אם לא ה-בוקר שלנו. בוקר של אנרגיה צבעונית. בוקר של מנעד רגשות חיובים עם הרבה צחוק, בוקר של חוכמה ובעיקר הערצה לאיש מיוחד.

תודה רבה לך רועי על בוקר קסום, מעורר השראה וחיוך. בוקר שבו גרמת לנו לחשוב ולהרהר על משמעות המשפחה, הבית, הגילאים השונים בחיינו. וכל זה בחיוך ונועם.

ואם לא קראתם עדיין את “רעש גדול” אז טוסו במהירות לקרוא אותו. מחכה לכם חווית מיוחדת עם תובנות רבות.

מוזמנים לקרוא כאן מה חשבתי על הספררעש גדול, רועי חן