הספר “רעש גדול” גרם לי להרבה רעש פנימי ובעיקר לחוסר שקט.

בתחילת הקריאה, או נכון יותר, בשני חלקיו הראשונים של הרומן צחקתי, אפילו התענגתי על הדמויות התל אביביות המיוחדות, את חלקו השלישי של הרומן סיימתי במועקה על סף בכי.

בעידן שלנו אנחנו מוצפים ברעשי רקע רבים, שגורמים לנו לחוסר שקט חיצוני ופנימי. כל הזמן מסביבנו אנחנו שומעים צפצופי הודעות, ידיעות שמתקבלות בזמן אמת וצלצולי טלפון במקומות הכי לא מתאימים.

הרעש הגדול שבספר הוא כפול.

רועי חן כתב רומן חכם, ניכר שהקדיש רבות למבנה הרומן, לדמויות ובעיקר למחשבות שלהן.

לאורך הקריאה תהיתי ונפעמתי מיכולותיו  כסופר לחדור לתודעת הנשים ברומן, להבין אותן על כל הפרטים הקטנים. הוא חודר לראשן של שלוש נשים בנות גיל שונה ומצליח בכך. הוא בונה את הדמויות ביד מיומנת ובהבנה נפשית. לכל דמות שפה משלה ומנעד רגשות אישי המותאם רק לה.

הספר מספר את סיפורן של שלוש נשות משפחה אחת במהלך יומיים. באמצע חודש פברואר 2020, כן לפני המגפה.  לכל אחת מהדמויות מוקדש שליש מדויק של הרומן. הרומן מהודק בתוך מבנה צורני חכם.

גבריאלה בת ה-16 לומדת במגמת מוסיקה בתיכון לאומנויות. היא מנגנת בצ’לו ואינה נפרדת ממנו. היא מסתובבת איתו על גבה כאילו היתה צב הנושא את ביתו. היא מכנה אותו דוב עץ. גבריאלה בורחת מיום הלימודים הארוך על מנת להגיע לביתו של יונתן, חברה לכיתה. גבריאלה מתהלכת בתל אביב עיר שמונחת לפני הקורא על כל רחובותיה וחנויותיה, בית העלמין טרומפלדור, דיזינגוף סנטר. גבריאלה נעה במהלך היום כשהסופר מנחה אותה בהתאם למערכת שעות הלימוד. התנהלותה צמודה לשיעורים. בשיעור מתמטיקה היא מקבילה את נקודת המקום שלה למשוואה במתמטיקה “שני אוטובוסים יצאו מאותה נקודה.” או “מי זוכר איך פותרים משוואה בשני נעלמים?” הנעלמים הם גבריאלה ויונתן. בשיעור היסטוריה מדברת המורה על לאום “קבוצה של אנשים בעלי זהות משותפת.” וגבריאלה תוהה אם היא ויונתן הם לאום? בשיעור ספרות הכיתה לומדת על הגיבור הטראגי באנטיגונה, מי הגיבור הטראגי, גבריאלה או יונתן?    ולמי יש לציית, לחוק המלך או חוק האלים. כמה מתאים לימנו.

תוך כדי שיטוט ברחובות העיר הקורא לומד על גבריאלה המופנמת והשקטה, שכל כולה מרוכזת בנגינה ובעיקר בקונצרט החשוב שלה שבו היא תשתתף, קונצ’רטו לצ’לו של אֶלְגַר. גבריאלה הנערה קטנת הקומה  מתחברת ליונתן חברה לספסל הלימודים, לשניהם שפה משותפת, בעיקר שתיקתם. לנגד עיניי ראיתי את גבריאלה ויונתן כאותם בני הנוער המסתובבים בדיזינגוף סנטר בקומה העליונה.

רועי חן מצליח להמחיש לי את הווי העיר שלי המוכרת לי כל כך, אותם רחובות שבהם אני משוטטת ורואה את מה שגבריאלה רואה. את האנשים עם הניידים, ומי שאינו מחזיק נייד נראה בעיניה שונה, את חנות הספרים “הנסיך הקטן”, את שדרות בן ציון.

החלק השני של הרומן נצמד לנועה, אמה של גבריאלה, ולהודעות הוואטסאפ בנייד שלה. הודעות וברכות ליום הולדתה. אם גבריאלה בתה מדברת רק בתוך ראשה, נועה לעומתה ממלמלת ללא הפסקה, אין לה פסיק או נקודה בין משפט למשפט.את כל מה שעובר לה בראש היא “יורה”. ממלמלת פעלים, שאלות, שואלת ועונה ואינה מודעת לסביבה. הקורא פוגש את נועה ביום הולדתה. בעלה מסיע אותה לווילה מבודדת בפאתי ירושלים למתנת יום ההולדת, סדנת שתיקה. במהלך 24 שעות הסדנה נועה עוברת מסע חיצוני ופנימי, מעין אודיסאוס מודרני ומקוצר. נועה גרמה לי לחיוכים בחוש ההומור שלה, בסרקסטיות, במחשבות על עצמה ועל הסביבה. לא אפרט את המסע שהיא עוברת.

הדמות השלישית שסקרנה אותי היתה אמה של נועה, ציפורה, אם חד הורית, מתרגמת מתוסכלת שלא זכתה בפרס על תרגום ספרו של ג’וייס. ציפורה היא חדת לשון ומחשבה. דמות אנטי אנשים. מסתגרת עם עצמה ועם הספרים, מעבירה ביקורת על כל מה שמולה. “פילהרמונית לא פילהרמונית, עיתון לא עיתון וחנויות ספרים הן חנויות צעצועים לאנאלפביתים”. כשציפורה יוצאת מהקונצרט של נכדתה, גבריאלה, היא עוברת תאונה קלה שמשבשת את מחשבותיה. לא אספר מה קורה לה. זו ההפתעה של הספר.

גדולתו של הסופר היא בכך שהוא מצליח להיכנס לתוך כל דמות ולאפיין אותה. לאורך הקריאה חשבתי כיצד הוא מבין את גבריאלה המופנמת בת ה-16 ונדהמתי מהרגישות שלו להיכנס לתודעה של נועה בת הארבעים, תיאור הליכתה בשמלה או חוסר הנוחות שלה מהתחתונים הפליאו אותי.

רועי חן כתב רומן עכשווי וחכם מאוד.רומן שמתכתב עם יצירות ספרותיות רבות ועם יצירות מוסיקליות.  בחלק השלישי תהיתי אם הוא כתב אותו בחודשיים האחרונים ומיהר להוציאו לאור, אם כן זו גאונות ואם כתב לפני האירועים האחרונים אזי הוא נביא.

החלק השלישי שמתואר דרך עיניה של ציפורה בת השישים ושש, (כאן אני מוכרחה לציין את העובדה שנפגעתי מתיאורה של ציפורה כזקנה ממש. בקושי עולה מדרגות, נרגנית, כעוסה ולפעמים קצת מבולבלת. תהיתי אם גם אני בת השישים ושש נראית כזו זקנה? התשובה היא לא.) חלק זה הוא המשמעותי בסיפור. חלק שבו רועי חן מעביר לקורא ולקהל הישראלי מסר. הרי הוא לא רצה לתאר רק הוויה  תל אביבית, או ניגודים בין תל אביב לירושלים. הוא רצה להעביר מסר אחר.

כדי להבין מה המסר רוצו לקרוא את הספר “רעש גדול” אני בטוחה שלא תוכלו להישאר שקטים אחריו.

“רעש גדול” הוא ספר חכם ושנון. ספר שמעמיד לקורא מראה מול הפנים. מראה לא נעימה, אפילו מפחידה.

כפל המשמעות של “רעש גדול” מסקרנת ומאיימת. משמעות אחת של הרעש מאוד ברורה, הרובד השני של הרעש גורם לאי נוחות.

ממליצה מאוד.

רעש גדול, רועי חן

עורכת הספר, יערה שחורי

הוצאת כתר, 2023