הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הו מאמה של תמי בצלאלי ולאיבוד של יפתח אלוני התארחו אצלנו בסלון
בוקר של חוויה ספרותית רוחנית מלווה בהומור.
איזה בוקר מפעים ומקסים, כמה צחקנו, התענגנו החכמנו.
תמי בצלאלי ויפתח אלוני ישבו מולנו והיפנטו אותנו. המילים שלהם גרמו לנו ללכת קצת לאיבוד, תמי סיפרה שהבן שלה חשב שאיבוד הוא מקום. “איפה המפתחות?” שאלה פעם והבן שלה ענה “אולי הם באיבוד.”
אנחנו הלכנו לאיבוד במובן הטוב, טיילנו עם המחשבות של יפתח אלוני, חזרנו למחסן של הו מאמה ,צחקנו ולמדנו בוזמנית.
בוזמנית זו מילה שפותחת את ספרה החדש של תמי בצלאלי “הו מאמה” שיצא לאור בהוצאת אפיק של יפתח אלוני.
תמי סיפרה לנו שהיא תמיד חיה בתחושה של בוזמניות. גם נמוך וגם גבוה. בכלל שפת האם שלה לא היתה עברית, הוריה דיברו בבית אנגלית ורק בגיל הגן היא למדה לדבר עברית, לכן היא חושבת שהשפה שלה אינה גבוהה. יפתח השתלב בדבריה וסיפר על משמעות המילים ובעיקר על הגדרתן. לדעתו המילים וההגדרות מקלקלות.
דמותה של פלורה מורכבת מכמה דמויות של דודותיה שמהן שאבה השראה. היא רצתה לתת להן מקום.
הרעיון לספר נבע מכך שהיא רצתה לכתוב ספר ילדים שבו היא תעשה מה שהיא רוצה, לא מה שאומרים לה “למה המלך למעלה, למה מסתכל כך?” אז לפעמים היא ציירה את העיניים כמו המונה ליזה. ואז היא התחילה לכתוב את סיפור הלונים, הנכדים שלה אהבו והיא לא הצליחה להמשיך. כשהספר “תישארי” היה בעריכה היא התחילה לכתוב את הו מאמה ושילבה בו את סיפור הלונים.
תמי ויפתח דיברו על אומנות. תמי טענה שהאומנות מיותרת, אבל אי אפשר בלעדיה, היא תמיד ציירה מבלי להתבונן באוביקט, כשסיימה ציור הבינה שיש בה ידע ממקומות אחרים. ובכלל אמרה בחיוך דק, “איך אני יכולה לצייר אנשים מלמעלה או אותי מאחור?”
יפתח אמר שהאומנות היא להט. הוא סיפר על ספרו “לאיבוד” ספר מפגשים עם אנשים מרתקים, ספר שאינו דוקומנטרי אך נשען על הזיכרונות של המפגשים.
הבוזמניות של תמי משך אותו, הכאן והעכשיו שאנחנו מדברים עליו, זה למעשה הרבה מקומות. מכאן הפליג יפתח וסיפר על דמיון ומשמעותו, על האומנות על המציאות ובעיקר על הספרות והוצאת הספרים לאור.
תמי ויפתח דיברו ושילבו את נושאי השיחה האחד בדברי השנייה באופן מרתק והרמוני ממש בוזמניות.
גם אנחנו הרגשנו בו זמנית, בו זמנית במציאות ובו זמנית מרחפים על כנפי הדמיון וגם קצת הולכים לאיבוד.
זה היה בוקר מפעים ומרומם רוח. בוקר שבו התנתקנו מהכל. ישבנו ארבעים אנשים, בעיקר נשים מרותקים לשנינות, לחוש ההומור ולחוכמה של תמי ולסיפורים המרתקים של יפתח.
תמי מצחיקה אותנו
אי אפשר היה בלי לשאול את תמי על תוכנית הטלוויזיה “מתחילים מאפס” שבה היא ושרה גרוס כיכבו.
“ספרי משהו צהוב” דחקתי בה. “מה צהוב? העטיפה של הו מאמה מספיק צהובה לך?”
תודה לך תמי, שריגשת אותנו כל כך, הקסמת אותנו באישיות המיוחדת שלך בחוכמה וברגישות.
תודה לך יפתח על החוכמה הרבה שהבאת לנו, על המפגשים המענינים עם אנשים מיוחדים.
תמי מצפים למפגש נוסף איתך, מאחלים לנו ספר נוסף משלך. יפתח מצפים לשמוע על מסעות נוספים שלך ומאחלים לנו עוד הרבה ספרים בהוצאתך.
למי שלא קרא עדיין את הו מאמה, ממליצה לקרוא כאן מה חשבתי עליו ולרוץ מהר מהר לקרוא.
תודה לחברותי, חסידה ועליזה על הצילומים.
מזמינה אתכם לשיחה עם תמי בצלאלי על ספרה בחנות הספרים הקסומה והמדהימה רידינג.
