הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
לאיבוד, מסע מופלא של יפתח אלוני
“לאיבוד” הוא ספר מסע אחר, מסע בעולם, מסע אל אנשים, ומסע אל הלב.
זהו מסע קסמים שיעביר אותנו ממציאות אחת לאחרת.
אני אוהבת לטייל. לא אכפת לי לאן, העיקר שאהיה במקום חדש, אחר, שהעיניים יגמעו בתאווה את כל מה שנע מולם. ללכת לאיבוד אני לא אוהבת, בלשון המעטה.
הספר “לאיבוד” הגיע אלי באמצע הקורונה. הכריכה שבה מופיעה מפת העולם הכניסה אותי לדיכאון, כיוון שלא יכולתי לנסוע, ונסיעות מתוכננות בוטלו. כך נקבר לו הספר בערמה.
עכשיו התפניתי לטייל עם יפתח אלוני ואולי ללכת לאיבוד.
בזכותו הגעתי למחוזות מופלאים. הרגשתי כמו בימי ילדותי לפני עידן הטלוויזיה והמדיה, תקופה שבה הספרים והסיפורים על ארצות רחוקות ומגלי עולם הילכו עלי קסם.
בשפה ציורית וקולחת לקח אותי יפתח למסע מרתק והפגיש אותי עם אנשים, שלו אני הייתי עומדת מולם הייתי נאלמת.
איני טיפוס קנאי, לצערי בקריאת הספר התגנב רגש הקנאה אלי, קנאתי ביפתח שהגיע למקומות רחוקים כמו איקאלואיט, נפגש עם הדלי למה ושוחח איתו. נכון לקנא?
הכתיבה הקולחת של סיפורי המסע יוצרת תחושה כאילו גם אנחנו נמצאים במסע, מטפסים על האוורסט עם 12חברי כפר תקוה, כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים. טראק ש”נתפר” עבורם, כמו טיול אחרי צבא, אחרי 12 יום הם מתקרבים לבייס קמפ של האוורסט, כל פסיעה נדמת כהתרחקות. הם לא מגיעים ליעד שתכננו, אבל ״כאן הבייס קאמפ שלנו, כל אחד והאוורסט שלו״ אומר יפתח , אחד המשפטים המרגשים של הספר.
יפתח הביא אותי לגבון. לגבון הוא הגיע כארכיטקט טעון ברעיונות מרקסיסטים על אחווה בין שחורים ללבנים, על ריפוי העיוות של הקולוניאליזם, הוא חשב שיוכל לחבר בין חזון למעשה. אלא שבגבון הוא פוגש את קינג עומאר, נשיא המדינה שאותו הוא מכנה גאון של התבוננות, רטוריקן בחסד ואיש רב סתירות. הוא מקיים איתו שיחה פילוסופית על אהבת העם, סילוק הפחד, עריצות האדם הלבן מול האפריקאי. מופתע מתשובותיו המהירות והחכמות, מהידע שלו על תרבויות העולם.
״ בשביל עם שהיה תחת שלטונו של האדם הלבן ושההיסטוריה שלו היא עבדות, עומאר בונגו הוא החופש״
“מי שלא יודע להרכין ראש מאבד אותו.״
מול המפגש עם העריץ של גבון המשוכנע שהוא מיטיב עם עמו, עומדת דמותו המנוגדת של הדלהי למה, איש עדין וצחקן, חכם שיודע להכיל ומנסה לקרב לבבות.
יפתח מעיז לשאול אותו שאלות אמיצות ולקבל תשובות נבונות.
״מי כמוכם יכול להבין את זה, שהגלות הכמעט הנצחית ,אפשרה לתרבות היהודית להישמר ולהוות סמל של אי אלימות שלכם״
״כל אלימות יוצרת אלימות.״ בשיחה הדלאי למה אמר דברים שהפחידו אותי וערערו את מחשבותי.
״האנושות אינה מסוגלת להתקיים ללא סמלים ומיתוסים, אף שרובם שקריים, זו סכנה שהמיתוסים ישתלטו עליכם ואז תהיו שעיר לעזאזל.״
המפגש של יפתח עם נורית זרחי הרעיד אותי מהתרגשות. שיחה מעניינת, שיחה שבה עולות מחשבות פילוסופיות על בית,״ הבית שלך הופך להיות מוזיאון של עצמך״ על המוות, על תשוקה, והיא גם קוראת לו בקפה.
פגישה עם עדינה בר שלום ביתו של הרב עובדיה. אשה חכמה ומנהיגה רוחנית בזכות עצמה.עדינה מגלה לו על הלב שבלב, “לא זה הפועם תחת המעיל, אלא זה המניע אותך לעשות טוב.” שיחה על יצר הרע, על אהבה מול שידוך, ״לא להתנגד לזיווג, להאמין שזו הדרך לחירות, לאפשרויות קיום המצוות״ על כך שאשה אינה חייבת ללדת עשרה ילדים, הוצאת זרע לבטלה חל על הגברים ולא על הנשים.
הספר “לאיבוד” גרם לי ללכת לאיבוד מעצמי וללכת לאיבוד אל עצמי. הקריאה בו היא תענוג נפלא. קריאה שהשרתה עלי רוגע וקסם. ספר שגדוש בטבע ובאנשים מרתקים.
בתחילת הספר אומר לנו יפתח אלוני “אינני מתחייב לעובדות, להתרחשויות, למקומות או לדיאלוגים, אלא לרוח הדברים – כך הם נחקקו בזיכרוני.”
ואני מתחייבת לכך שהמסע המופלא הזה יהיה עבורכם הנאה בלתי נשכחת.
תודה יפתח שלקחת אולי למקומות מרתקים והפגשת אותי עם הטבע והאנשים המופלאים.
יפתח אלוני, יליד קיבוץ גבולות, הוא סופר, משורר ואדריכל ישראלי; מייסד ועורך ראשי של “פרויקט הסיפור הקצר – מעבורת”. מייסד ועורך של “אפיק – ספרות ישראלית“.