הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

השורדים – אלכס שולמן

Spread the love

רומן פסיכולוגי מהפנט על טראומה וכיצד היא משנה את חיי המשפחה.

סיפור רגיש וכואב על יחסי אחים במשפחה, יחסי הורים ילדים ובעיקר היחס של האדם לזיכרונותיו ויכולת ההתמודדות שלו עם טראומת העבר.

בערוצים המסחריים בארץ ובעולם אנו צופים בעונות רבות של  תוכנית הראליטי הפופולרית, “הישרדות”. אני איני צופה בה, אך מידי פעם, כשאני מציצה בתמונות החולפות, אני תוהה האם זו הישרדות אמיתית? מדוע הם נקראים שורדים? האם הישרדות כפויה נחשבת הישרדות? או האם  הישרדות היא כאשר האדם הנקלע בחייו למצבים קשים שהתנאים איימו על חיו? הישרדות עבורי היא יכולת להתמודד עם מצבים שהחיים כפו עליך.

גיבורי הספר “השורדים” של אלכס שולמן הם שורדים אמיתיים בעיניי (למרות שהם דמויות בדיוניות במציאות לא קיימת).

שלושה אחים, נילס, בנימין ופייר, נוסעים לבית הקיץ של ילדותם, כדי לפזר את העפר של אמם. הם לא ביקרו בבית הקיץ עשרים שנה. ברור לקורא שהנסיעה תהיה נסיעה של מסע בזמן לעברם. מסע שבו הם יצטרכו להתמודד עם אירוע מהעבר ועם עצמם. כשהם אוחזים בכד האפר של אמם הם מנהלים התחשבנות על העבר.

השלושה גדלו בבית  מזניח, בית שאינו מתפקד,הורים ששותים יותר מידי, ההורים לא השליטו סדר ומשמעת, ואם עשו זאת הסדר נסדק במהירות. לא היתה דאגה לניקיונם ולהזנתם. “החינוך של אמא היה נוקשה ומוכתב על ידי חוקים, אבל לא עקבי.”

“האחים חונכו כבני המעמד הגבוה אבל בתנאים שדמו לחיים מתחת לקו העוני. חונכו כבני אצולה שהתבקשו לעמוד זקופים, למלמל את ברכת המזון, אבל לא הושקעו בהם משאבים, או יותר מדויק לומר, שמעט מאוד משאבים הושקעו בילדים. החינוך האקדמי לא הושלם, הוא התחיל בהרבה רוח וצלצולים אבל גווע לאיטו.”

לאחר אותו הקיץ תיפקוד המשפחה מתדרדר.

האחים: נילס הבוגר, המופנם והמוכשר בלימודים, מרוחק מאחיו, מתבודד, זו דרכו להתמודד. בנימין הילד השני בעל החושים החדים והרגישים לסביבה. הוא זה שקולט את המילים של ההורים, מחפש אחר נקודות שבירה ביניהם בניסיון למנוע מריבות. פייר האח הצעיר נע בין שני אחיו.

האחים חוזרים בזמן אל ימי הקיץ, שבילו בבקתה שעל שפת האגם. ימי הקיץ הארוכים, שבהם ההורים שתו יותר מיד, האמא ישנה עד כלות והאב העריץ שלח את ילדיו למשימות הישרדות. כמו לחצות את האגם, אירוע שבו הם כמעט טבעו, וכשחזרו בערב לאחר שעות שחיה וכמעט טביעה, האב לא התעניין בהם כלל ונכנס לבקתה.

הקורא שעוקב אחר הדמויות, מרגיש במתח של אסון מתקרב. קראתי את הספר בדריכות, בתחושה של “נו, מה כבר יקרה כאן?” ואכן סיום הספר הוא כמו אגרוף בבטן, שנוטל מהקורא את יכולת הנשימה. לקחו לי כמה ימים טובים לעכל את אותו הקיץ של האחים.

הסיפור מסופר על ידי מספר יודע כל דרך עינו של בנימין, המספר אינו רק מספר יודע כל, אלא גם מספר עד. לקורא יש תחושה של הרחקה, אותה הרחקה היא לב ליבו של הסיפור. מודה, הרגשתי שהסיפור מסופר כעדות, עדות שיוצרת מתח, אבל לא זיהיתי את כל הרמזים לקראת סיום העלילה.

הסיפור נע בין עבר להווה, נע בין הדמויות ומערכות היחסים של האחים. היום כשהם בוגרים ונוסעים יחד בפעם הראשונה לאחר עשרים שנה, הם זרים גמורים אחד לשני. ובכל זאת הזיכרונות והמשפחה ובעיקר מה שקרה באותו הקיץ מאחד אותם. הם תוהים כיצד מאחים שהיו קרובים הפכו לזרים. התשובה לכך היא אותו הקיץ שהפריד ביניהם וגרם להם לא לחזור אל הבקתה.

כשהם מגיעים אל הבקתה בנימין אומר “אני לא יודע, לרגע אני מרגיש שחזרתי הביתה, אבל חלק אחר בתוכי זועק שהוא רוצה להימלט מכאן.” בנימין הדחיק את אותו אירוע עד כדי מצב של שיכחה, לכן הוא רוצה להימלט. המפגש המחודש עם האחים, כשהם אוחזים בכד האפר של אמם מוביל אותם להתבונן פנימה אל עברם, להיזכר במה שהיה וסוף סוף לדבר על מה שקרה.

גילוי העבר מהווה עבורם פרידה מילדותם ועמידה מול זיכרון כואב. הקורא הולך יחד עם הגיבורים יד ביד ומחכה בדריכות לדעת מה היה שם באותו הקיץ. מה שמתברר לאחים להפתעתם, הוא שכל אחד זוכר אחרת את האירוע. וכמה טבעי הוא  שעל כל אחד האירוע השפיע אחרת.

כשהגעתי לסיום והגעתי לאותו אירוע הרגשתי שהסופר עשה עלי מניפולציה. יש לכך הסברים פסיכולוגים שניתן להבינם. גם כשחזרתי לאחור וקראתי שוב את הרומן, כדי למצוא את הנקודות המרמזות על הסיום, לא השתכנעה דעתי.

איני אומרת שהרומן אינו טוב, הוא כתוב היטב, מהודק, מאוד מרתק ומושך. הקורא מרגיש שאינו יכול להשאיר את בנימין עד שהוא לא יספר לו מה קרה. עדיין הסיום פגם לי בכוחו של הרומן.

ובכל זאת אני ממליצה עליו מאוד מכל הסיבות שמניתי, ומוסיפה, תקראו בזהירות, אל תמהרו לסיום.

השורדים, אלכס שולמן

משוודית, יעל צובארי

עורכת התרגום, מרים קוץ

הוצאת תכלת, 2022

תגובות בפייסבוק