ספר שהוא ארספואטיקה במיטבה. מציאות, בדיה ופנטזיה מתמזגים ליצירת נובלה חכמה.

ספר שהוא תפאורה למציאות ומזכיר לנו שאנחנו כולנו שחקנים על במת העולם.

העלילה מתרחשת במהלך יום אחד, במשך כמה שעות. הנובלה נפתחת בתיאור של דחפור מפלצתי הבולע ווילה אדירה. “נכס של דונם וחצי בראש גבעה.” הדחפור מתואר באמצעות ריבוי פעלים טורף, תולש, לועס, נסוג, צובר, פולש. ריבוי הפעלים גורם לקורא חוסר נוחות, הוא מרגיש כאילו הדחפור מאיים לנגוס גם בו .כמי שגרה בעיר שבה בנינים שלמים נופלים וקרוסים, יכולתי לחוש את תחושת צביטה בלב נוכח חיים שלמים שצונחים. כך גם בית לוריא. בית שהיה בעל עבר מפואר, עבר עשיר, בית שמטרתו היתה להעצים את מי שבנה אותו, יוסף לוריא. שרצה להראות לכולם עד כמה הוא בעל ממון. יוסף לוריא בעבר היה כמו אותו דחפור, כובש, שואט חותם על עסקאות ואץ קדימה אל הבנק. אלא שלוריא באמצע המרוץ נפטר ומשאיר את משפחתו חסרי כל  ובעלי חובות.

כדי להבין  מדוע נהרס הבית המפואר חוזרת המספרת חמישה חודשים קודם לכן. למפגש בין רם, עו”ד צעיר, שהבטיח שרותי, אשתו של יוסף תחתום על אישור מכירת הנכס. אלא שבמקום רותי הוא פוגש את גליה, בתה שהנכס רשום על שמה. גליה חוזרת וטוענת שהנכס שייך לאמה. וכך במהלך כמה שעות, תוך כדי שיחה ומחשבות הקורא מתוודע לדמויות.

 גליה, שחקנית צעירה, מוכשרת ולא שאפתנית, גליה חזרה לגור בבית. בסיפורה היא מגוללת את יחסה לבית, להורים לאהבה שמבוטאת דרך העושר.  רם עורך דין שמקבל על עצמו תיקים קטנים. המחשבות נעות בין שתי הדמויות. הקורא נע  בבית, עובר בין החדרים והשירותים המפוארים רואה את כל החפצים  שנרכשו.  התיאור שלהם מאיים לחנוק את הקורא, לי אישית היה קשה לקרוא על כל חפץ מניין יובא, היכן נקנה, רק לקראת סיום הקריאה מבין הקורא את מטרת גודש חפצי העושר ותיאורם המפורט.

 כמו הבית שנהרס כך נהרס הסדר הכרונולוגי של הסיפור, עבר, הווה ואפילו עתיד מתערבלים יחד ויוצרים זוויות ראיה חכמה, שכל מה שנותר לקורא הוא לעמוד פעור פה מול גאונות הכתיבה.

מודה, היה שלב במהלך הקריאה שחשבתי לנטוש את המשך הקריאה. קול פנימי דחף אותי להמשיך, האמת שזה לא היה קול, אלא סקרנות לדעת, מי מספר לנו את הסיפור, מי צופה בדמויות, מיהו אותו קול, שמביט בבית ,מכיר כל פרט ויודע הכל על הדמויות. רק לקראת סיום הקריאה התבצע מהפך בהבנת הסיפור.  הקולות, הדמויות, חפצי האומנות כמו היו לי על במת תיאטרון. העמודים האחרונים הם שיאה של הנובלה.

בנובלה הקטנה הזו בראה שמרית לוסטיג  עולם מרתק, דמויות אנושיות שנכנסות ללב. דמויות אמינות. ביד מתוחכמת וכתיבה חכמה ורעננה הובילה את הדמויות שלה לשינוי. מבלי שנחוש שמרית לוסטיג כותבת את עצמה, היא אינה מסתירה את הפרטים הביוגרפים האישיים שלה, שמתאימים לדמותה של גליה.  גליה  שהיתה כבולה בבית מפואר רוצה להשתחרר מהבית, לא רק מהקירות והפאר, אלא מהבית הפנימי שבתוכה שאינו נותן לה לנוע קדימה. איך אומר הפתגם, “כדי לבנות מחדש יש להרוס.” הבית הוא סמל, סמל ליופי ועושר שמכביד.

נובלת ביכורים שאינה ביכורים כלל, מיוחדת ורעננה. נובלה שבה הקורא הוא גם צופה. והתחושה היא שהוא נמצא מול במת השחקנים ולפעמים גם מאחורי הקלעים.

ספרות במיטבה.

ממליצה.

בית לוריא, שמרית לוסטיג

הוצאת לוקוס, 2022

.