אורי סלונים התארח אצלי בסלון.

לו בנעורי היו אומרים לי, שאארח את אורי סלונים בסלוני, הייתי אומרת ש….

בנעורי המאוחרים עקבתי אחר פעילותו, לא הבנתי, איך הוא מצליח, ומה הוא עושה, ואיך מגיע לכל מקום, כדי לדלות פיסות מידע על הנעדרים והשבויים.

והנה, אורי סלונים הגיע לסלון הספרותי שלי, לספר על תהליך כתיבת ספרו “בשליחות הלב”, תרגומו לאנגלית ומסעו בארה”ב בעקבות הספר.

כל כך התרגשתי, שאפילו גמגמתי כשהצגתי אותו.

מה אגיד? יותר נכון מה נגיד? ישבנו פעורי פה בדממה מוחלטת, אפילו הזבובים לא נשמו ולא נשמעו.

ראשית, אורי כבש אותנו באישיותו בשפתו הרהוטה והמדויקת, באדם הצנוע והאנושי שבו.

כתיבת הספר היתה מורכבת, לבטים רבים וגם קשיים הוצבו בפניו.

הסיבה להחלטת כתיבת הספר לא היתה כדי לספר על עצמו, הרצון שלו היה חשיבות הנושאים ורצונו להביא לקדמת הבמה את שני הנושאים שלא רק בוערים בו, אלא הם בדמו, והפכו לאיבר נוסף בגופו,והם הטיפול בשבויים ובנעדרים וילדי וראייטי.

הלבטים העיקריים היו מה הוא יכול לספר,  ומה יכול לחשוף בפני הקוראים. הקושי המרכזי היה – הצנזורה. נושא השבויים והנעדרים הוא נושא רגיש ולא על הכל ניתן היה לו לשתף אותנו.

פעילותו כיו”ר וראיטי הישראלי, וגם כנשיא וראיטי העולמי הוא עיסוק שבא מכל הלב. סיפר על מקרים רבים של ילדים שהאירגון העניק להם אור ומשמעות.

שיתף אותנו בבחירת העטיפה. כיצד הציעו לו לשים את תמונתו על גבי הכריכה, מה שגרם לו לחלחלה, כי לטענתו לא בו מדובר, צניעות אמרתי, נכון?

על עבודתו עם העורכת ענת שינקמן שחקרה ובדקה כל אירוע, חזרה אליו עם תיקוני ימים ותאריכים, וכמעט התישה אותו.

על הקרדיט לצילומים בספרו, והחיפוש אחר מי שצילם אותם.

מידי פעם הוא הביא סיפורים מאחורי הקלעים על עבודתו ואפילו גרם לנו לפרצי צחוק, כמו פגישה עם ראשי הבכירים במוסקבה.

חצייה השני של השיחה הוקדש לתרגום הספר לאנגלית. בספר באנגלית נקרא הספר “דפיקה בדלת”. לנו, הישראלים, המשמעות של דפיקה בדלת קשה היא. אורי קרא לעצמו “הנוקש בדלתות” והגדיר את תפקידו “כמי שצריך לנקוש בדלתות של כל העולם ואשתו, בארץ ובחו”ל מקצין זוטר ועד ראשי המדינה , כדי שהנושא לא ירד מסדר היום וכדי לעשות הכל על מנת לגלות מה עלה בגורל השבויים והנעדרים ולהחזירם הביתה.” אמירה זו היתה האמונה שהנחתה אותו לאורך כל ימי תפקידו וכל זאת כי, “אין בעיה קשה יותר בחייו של אדם, שמישהו יקר לו נעלם לו. אם מישהו מת זה נורא, אבל אם מישהו נעלם, אלו הם ייסורי נפש שאינם נגמרים.”

כל מטרתו הוא לעשות הכל על מנת שהשבויים והנעדרים יחזרו הביתה. הוא מאמין בכך באמונה שלמה וזה הקו שהנחה אותו.

בתרגום לאנגלית הוצא הנושא של ווראיטי, לא כי אינו חשוב, אלא כי בארה”ב יש אירגוני צדקה רבים והקורא של המדינה  לא יתעניין.

הכריכה נבחרה על ידי ההוצאה ולאורי לא היתה גישה לבחירה.

ישבנו שעתיים מהופנטים ומרותקים וזו לא קלישאה, יכולנו להמשיך ולהקשיב לאורי. לא רק שיכולנו, רצינו מאוד לשמוע על עבודתו המעניינת. עבודת קודש. עשייה שנעשתה ברגישות ובצניעות.

תודה לך אורי היקר, על בוקר מחכים, מרתק ונעים. על  העלאת חשיבותו של נושא רגיש וחשוב. תודה לך על כל פועלך.

תודה לחברתי לי-את הלר הצלמת המוכשרת.

מוזמנים לקרוא מה חשבתי על ספרו המצוין .בשליחות הלב