הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
רוזנפלד, ספרה החצוף והרענן של מאיה קסלר
ואוו איזה רומן, סוחף, עוצר נשימה, שנון ומדויק כל כך.
כל מה שאמרו לי על הרומן הזה הוא נכון. כל מה שאני אומרת לכם עליו הוא נכון, אבל אל תאמינו לי, רוצו לקרוא אותו, תבדקו בעצמכם ולא תתחרטו.
בחורה צעירה, תל אביבת, רווקה , נמשכת ואח”כ מתאהבת בגבר בן 55. כן. נשמע שקראנו רומנים כאלו, אבל לא קראנו כזה.
“רוזנפלד” הוא רומן סוחף, מושחז אחר, רענן, פרוע, חכם. מזמן לא קראתי ספר מקור משכנע כל כך שמטריף את כל החושים. מבחינתי הוא ספר ה-שנה.
רוזנפלד הוא רומן על יחסים, יחסים בין בני זוג, יחסי כוחות, יחסים בין הורים לילדים וגם יחסי מין.
רומן חניכה חצוף ובועט, רומן שיש בו רומנטיקה, ארוטיקה, קוטביות בין אהבה לשנאה, והכל במינון המדויק.
נועה סיימון, רווקה תל אביבית בת 36, בוגרת החוג לקולנוע, עוסקת בתחום הסרטים, אך לא בדיוק בעשייה משמעותית כדבריה. נועה די מדשדשת עם עצמה, היא חולמת לעשות סרט שיימקם אותה בתעשיית הקולנוע, אך לא מצליחה להזיז עצמה. “בתיכון למדתי קולנוע. מהר מאוד הבנתי שאני לא מצליחה להפוך את מה שמתרחש אצלי בראש ליצירה, שמשהו משתבש בדרך. אז עבדתי בסרטים של אחרים, עזרתי להם לספר את הסיפורים שלהם ואת שלי סיפרתי רק לעצמי.” היא די מתפזרת וכל מה שהיא צריכה כרגע הוא מישהו שימרכז אותה.
ואז היא פוגשת את טדי רוזנפלד גבר נאה, בן 55 ושמן מאוד, גרוש בשלישית ואב לשני ילדים משתי נשים, הוא בעל חברה מצליחה ועשיר מאוד. היא פוגשת אותו בחתונה של חברים. שניהם צופים בסרט, שהיא הכינה לזוג הצעיר. המפגש ביניהם טעון, עוקצני. היא נמשכת לטדי מהרגע הראשון באופן בלתי ברור ומוסבר, המשיכה היא מינית. טדי אינו מעוניין בה, “איני מעונין להתרבות” הוא אומר לה מיד. המפגש המושחז גורם לנועה להמשך יותר ויותר לטדי “הלב שלי דופק, כמעט ולא החלפנו מילה וכבר אני מרגישה שאני עומדת להתנפל על הגבר הזה ולמשוך אותו אלי עד שיצרח, שיתחנן שאעזוב, וגם אז לא ארפה.” והוא מבחינתו אומר לה בהמשך “זה הכל בראש שלך, אני סתם שמן אחד שאת כל הזמן מתעקשת להתעסק איתו. אבל יום אחד את תתעוררי באיזה בוקר ותראי אותי בלי האשליה, וזה יהיה בידור. כמה אני מחכה ליום הזה.”
נועה מתחילה לעבוד בחברה של טדי. היחסים ביניהם מתהדקים, הם שומרים על שנינות וחדות לשון, על עוקצנות, שכל מטרתה היא לקלף את המגננות של כל אחד מהם. נועה שלא מצאה את עצמה והרגישה תקועה בחייה מונעת בעזרתו השנונה של טדי הכל יכול. מערכת היחסים ביניהם שנראתה ממש לא הגיונית ולא מתאימה הולכת ומתגבשת, מערכת מלאת רגשות ויצריות שנעה בין קטבים.
טדי העוקצני, החד, התוקפני, מזהה את מניעיה הפסיכולוגים ואינו חוסך בביקורת עליה. הוא מעמיד אותה במקומה פעמים רבות. “מה שטדי אומר לא חדש לי. אולי ממנו לא שמעתי ככה את הדברים, אבל מעצמי אני שומעת אותם מאז ומעולם.” היו רגעים שהתאהבתי בו, וגם כאלו שכעסתי עליו וכיניתי אותו, שובניסט חצוף. אני הרגשתי שטדי הוא כמו פרופסור היגנס מגבירתי הנאווה. החכם, השנון, הבוגר שיודע לנווט את הנערה שמולו.
המפגש הראשון ביניהם היכה אותי בהלם ובעיקר ברצון להמשיך ולקרוא, רציתי להיות במחיצת הזוג הקוצני הזה, להמשיך להקשיב לחילופי הדברים ביניהם ולדעת איך יסתיים המפגש ביניהם בסיום החתונה של החברים ואיך העלילה תתפתח.
בתחילה נועה נמשכת לטדי משיכה מינית עזה, התשוקה שלה היא זו שמניעה אותה, התשוקה היא חלק מסימוני הטריטוריה שלה ככובשת אותו. תיאורי המין ביניהם כל כך אמיתיים ואינם פונוגרפים, להפך הם חלק טבעי מהדמויות ומהעלילה. מאיה קסלר גאונה מבחינתי. היא יודעת לעצור במקום הנכון ולא ליפול לקלישאות רומנטיות או ארוטיות.
מאיה קסלר מצליחה לרתק את הקורא ולקרקע אותו, כן. זו במילה. אי אפשר לעצור את הקריאה. ככל שהתקדמתי בקריאה התאהבתי בדמוית. רציתי מצד אחד לדעת מה עלה בגורלן, אבל לא רציתי שהרומן יסתיים. לא רציתי להיפרד מנועה וטדי, רציתי להמשיך לקום איתם בכל בוקר, לשתות איתם קפה במרפסת.
הכתיבה הכנה והאמיתית של מאיה קסלר גורמת לקורא לא רק להתאהב בדמויות המציאותיות, אלא גם להבין אותן, ובעיקר להרגיש כאילו הם חברים קרובים. זה מה שקרה לי, הרגשתי שאני מכירה את טדי ונועה. התעוררתי איתם והלכתי לישון איתם, הרגשתי קרובה אליהם. לשניהם. אפילו כעסתי על כל אחד מהם וגם חמלתי. בדיוק כמו שמרגישה חברה.
מציאות הרומן היא בדיונית אמיתית וכל כך מציאותית, זה נשמע אוקסימורון, כן ולא. קסלר ממקמת את העלילה בהווה הכי עכשווי שלנו, תל אביב היא תפאורה, המציאות שהיא בונה היא מציאות של אנשים, מציאות נפשית מדויקת כל כך, למשל, האובססיה של נועה לתגובה בוואטסאפ מטדי. הבדיקה הכפייתית האם קרא את ההודעה. השימוש בתיאורי סימוני הנייד, המחיקות, חוסר התגובות מעלה דמות מציאותית עכשווית מול עיני הקורא. לא רק בעזרת הטכנולוגיה של הנייד, האינטרנט, המיילים, מצליחה קסלר לשכנע את הקורא באמינות הדמויות, אלא בעיקר במה שעובר לנועה במוחה, בהתנהגות שלה, התפרצויות הזעם, התוקפנות וההשתבללות שלה, שלפעמים הכעיסה אותי כקורא.
אני אהבתי את המפגשים בין טדי לנועה, את חילופי הדברים העוקצניים מלאי התשוקה. התפעלתי מיכולת הסופרת לברוא דמות כמו טדי שיודעת לענות בדיוק. רציתי להיכנס לראש הסופרת להיות איתה ברגעי הקלדת הספר ובריאת הדמויות, להבין איך יצרה דיאלוגים שכאלה, איך הכדור המושחז נע בין שתי הדמויות.
“רוזנפלד” הוא רומן מושחז ורענן, חצוף ובועט, רומן שונה מכל מה שיצא בשוק הספרים המקומי.
כריכת הספר מדויקת ומדהימה בעיניי. עטיפה ארוטית מלאת קוצים, כמו טדי ונועה.
בסיום הקריאה הבנתי שכל אחד צריך רוזנפלד כזה, שיסדר אותך, שיאמר את האמת. ואני? כיוון שאני גרה כל כך קרוב לדירה הסיפורית שלו, אני יוצאת לחפש אותו באחת הסמטאות של רחוב נורדאו. יש לי הרגשה שאני מכירה את הבניין.
לא צריך להבין עד כמה אהבתי את הספר ואני ממליצה.
אל תחכו. רוצו לקרוא.