הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
תשע דרכים להיפרד – ספרה המבריק של סנונית ליס
תשע דרכים להיפרד בתשעה סיפורים.
כל סיפור בקובץ הוא עצמאי ונקרא בפני עצמו, אך כולם יחד הם סיפור אחד כמעט שלם. סיפור על בדידות וניכור בעולם טכנולוגי. אנו חיים בעולם שבו בוטים מחליפים את הנציג האנושי, הטכנולוגיה ממלאת אותנו בכל רגע נתון. הקדמה אומנם עוזרת, אך התחושה שעולה מהסיפורים היא שאין תחליף למגע האנושי.
סנונית ליס כתבה סיפורים מבריקים, כן, אין לי מילה מדויקת מזו. הרעיונות שלה, לא רק שהם רעננים, אלא הם פשוט מבריקים מקוריים ויצירתיים. המקוריות אינה בטכניקת הכתיבה אלא מקוריות ברעיונות.
את הסיפור הראשון של הספר קראתי באתר עברית וליבי נצבט מקנאה, לא כי לא כתבתי אותו (זה כבר עניין אחר) אלא, כי הרעיון שלו היה גאוני מבחינתי. קנאתי בה על יכולת הדמיון והעברה מכוח הדמיון אל פועל הסיפור.
הסיפור הראשון “שליחות” כשמו כן הוא עוסק ביהלי בחור המתפרנס משליחויות. השליחות שלו אינה שליחות רגילה של מזון, או פרחים, אלא שליחות שהתפתחה לכיוונים רבים, כמו, מישהו שייפרד מחברתך במקומך, שליח שמוזמן כנכד של אדם מבוגר שיבדר אותו. רעיון השליחויות הללו העלה על פניי חיוך, איך לא חשבו על זה קודם, אבל מתחת לפני השטח יש בו כאב, הוא מתאר את חיי היומיום של צעירי תל אביב (לא הלהקה). יהלי עובד קשה בשליחויות, נע ממקום למקום על מנת להתפרנס. חברתו אומרת לו שהוא תקוע בחיים ולא שואף לשום דבר. בינינו,איך לא יישאר תקוע, אם כל היום הוא מתרוצץ כדי לפרנס את עצמו, כדי לשלם שכר דירה. יהלי מייצג דור שלם של חברה צעירים.
בסיפור “מסיבת פרידה”, כשמו כן הוא, מתכננת הגיבורה את מסיבת הפרידה שלה מהחיים, “לא רק לדן בן אמוץ היה מותר” היא אומרת. במסיבת סיום חייה היא נפרדת מהחיים האפרוריים שהיו לה ובונה לעצמה חיים חדשים, חיים שבהם היא עורכת אותם מחדש ורוצה למעשה להיפרד ממי שהיא היתה רוצה להיות. מודה, זה אחד הרעיונות המבריקים שקראתי.
באחד הסיפורים “גאון של אמא” הורים לילד שהם בחרו עבורו את התכונות הגנטיות המשובחות ביותר. הופכים להיות הילדים שלו. סיפור שמביא בפני הקוראים את הרעיון שבו הורים רוצים שילדיהם יהיה מה שהם לא היו.
או בסיפור Lifbnb שבו יש סוכנות להשכרת חיים של אחרים, בינינו מי לא היה רוצה להיות ליום אחד מישהו אחר, מפורסם, מי שזוהר בעיניו. הסיום של הסיפור הזה היה מופלא בעיניי.
הסיפורים מלאים בדמיון ובמציאות עכשווית. הדמויות שסנונית ליס בונה הן דמויות אמיתיות ומשכנעות. לרגע היה נדמה לי שהיא מספרת על השכנים הצעירים שלי, או על אנשים רגילים יומיומיים, אבל יחד עם ה”רגילות” שלהם הן דמויות מיוחדת ומעניינות שמטרתן היתה עבורי לעורר מחשבה.
הסיפורים העלו בי מחשבות פילוסופיות, האם מוסרי להיפרד מחברה שהיית איתה שנים באמצעות שליח? האם בוטים יוכלו לחיות את חיינו? מהי משמעות הרשתות החברתיות עבורנו וכמה כוח אנחנו נותנים להן.
הסיפורים הם על פרידה, לא רק פרידה בין אנשים או פרידה מהחיים, לדעתי גרעין הסיפורים הוא פרידה מתקופה, מתקופה טכנולוגית יציבה פחות או יותר, לעידן טכנולוגי חדש שמתפתח במהירות ואפילו אינו נותן זמן לפרידה, כי הכל מהר, הכל משתנה. המסר שבסיפורים הוא לדעתי, עד כמה שהטכנולוגיה מתקדמת ומשתנה במהירות היא אינה מהווה תחליף למגע האנושי, לבני האדם, לקרבה הפיסית ולשיחות.
הכתיבה של סנונית היא כתיבה קולחת ורעננה. אני קראתי את הסיפורים רק עם הפסקה אחת, הם כל כך עניינו וגירו אותי להמשיך.
ממליצה בחום.