הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
החבילה, ספרה מעורר העניין של מוניקה הלפר
רומן צנום, מעט סגפני, שבו מגוללת הסופרת, מוניקה הלפר, את תולדות משפחתה.
לאחר מות דודתה ושאר קרוביה היא יוצאת לחקור את עברה של המשפחה. את הספר היא מקדישה לזכר החבילה שלה.
שם הספר תורגם ל”חבילה”, לטעמי המילה מטען מתאימה יותר. המשפחה מתוארת כחבילה ובמשמעות זמן הסיפור הוא, שכל בני המשפחה היו מאוחדים בחבילה מול אנשי הכפר שדרו למטה. ונקראו החבילה בקרב תושביו. אך החבילה היא גם מטען ונטל של בני המשפחה לדורותיהם. נטל שהשפיע על חיי בני המשפחה. מטען כבד שבגללו חייהם נראים כך ולא טוב יותר. לא פעם אנחנו אומרים שיש למישהו משא או מטען שהוא סוחב איתו.
כמו שכל משפחה בדרכה שלה, כך לכל משפחה מטען/ משא/ חבילה משלה.
כך ברומן המינימליסטי “החבילה”.
הסופרת אורגת פיסות ושברי זיכרונות לסיפור, במקומות החסרים היא מטליאה בחוטים דקים את מחשבותיה ודמיונה. כשהיא חושבת על משפחתה, היא רואה מול עינייה את ציורו של ברויגל “משחקי ילדים”. ציור העמוס בפרטים, כך זיכרונה, עמוס בפרטי עבר או כמו שהיא אומרת, דברים שמתרחשים במקביל, או זה אחר זה. צבעי היסוד של העבר שלה הם תמיד בגווני חום.
״ לחולל סדר בזיכרון, האם אין בזה מן השקר? שקר במובן זה שאני יוצרת אשליה כאילו סדר כזה אומנם קיים״
אז מהו המטען הכבד שאותו סוחבת המשפחה ובעיקר הסופרת?
מוניקה הלפר מנסה לבדוק מהו הסוד המשפחתי על סבתה מריה היפה שהועבר מדור לדור, סוד שפגע באמה. אביה של גרטה התנכל לה והתעלם ממנה כל ימי חייה, כי חשב שאינה בתו. (זה אינו ספוילר).
מריה, סבתה של הסופרת ובעלה יוזף, אי אפשר שלא להתעלם מבחירת שמות בני הזוג, דרים בכפר נידח בהררי אוסטריה. מריה אשה בעלת יופי נדיר, יופי שאינו ארצי, יופי שמעורר קנאה אצל נשות הכפר, שבוכות בפני הכומר מדוע אינן יפות כמותה, וקנאה בקרב הגברים של הכפר החושקים בה ומקנאים ביוזף. מריה ויוזף גרים הרחק מאנשי הכפר, מבודדים. מריה היפה היא אשה שאוהבת את בעלה וחושקת בו.
הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה. יוזף גויס לצבא. הוא מבקש מראש הכפר, שאיתו הוא עושה עסקים מפוקפקים, לשמור על מריה ולדאוג לה. ראש הכפר נענה בשמחה מרובה, ומגיע לביתה של מריה לעיתים קרובות וקרובות מדי.
לאחר כמה חודשים מתגלה הריונה של מריה. הריון שמחולל סערה בקרב אנשי הכפר וצרות בביתו של יוזף. אנשי הכפר מרכלים, כי הבטן הצומחת לא יכלה להיות מיוזף, כי הוא היה במלחמה חצי שנה, למרות שהגיע לחופשה פעמיים. היו עוד נשות חיילים, שהתעברו בתקופת המלחמה, אך הן לא היו נושא לשיחה. מדוע? כי הן לא היו יפות כמותה ולא היו מושא לקנאה.
חוסר הוודאות של מוצאה של גרטה מתגלה כנטל על המספרת.
הסופרת התייתמה מאמה, גרטה, בגיל צעיר ואחות אמה, קתרינה, גידלה אותה. בביתה של דודתה היא שמעה על סיפורי סבה וסבתה, על כך שהיא יפה כמו סבתה מריה, על דחיית האב את בתו גרטה ובעיקר על החבילה, בני המשפחה, שנשאו עימם את הנטל הכבד של חיי הוריהם. כל אחד מהאחים סחב איתו את מטען החבילה שהוביל את חייו לכיוונים שונים.
הסיפור נשמע בנאלי. בעלה של אשה יפה יוצא למלחמה היא נשארת בכפר לבד כמו טרף קל. האשה בהריון, יש חשד שהבעל אינו האב, ואין חשד, כי האב הגיע לחופשה במהלך ימי המלחמה.
כידוע לא המה הוא החשוב בסיפור, אלא האיך.
מוניקה הלפר מספרת סיפור אמיתי על משפחתה, בכתיבה כנה ומרתקת היא מחייה את פרטי הסיפור שסיקרן אותה כל חייה. את סקרנותה היא מצליחה להעביר לקורא. אני הייתי מרותקת לעלילה ולחיפשו אחר הפרטים מיהו אביה של גרטה, ויש כמה השערות ותשובה אחת. מה הן ההשערות ומהי התשובה על כך בספר.
מגיל צעיר שאלה הסופרת את דודתה על הסיפור. הדודה סיפרה לה את כל הפרטים בסיפור חי ונושם, כאילו האנשים עדיין חיים ונושמים. הכל הפך למוחשי מול עיניה. בעזרת הפרטים היא יכלה ליצור תמונה שלמה. אך מה לעשות שחלק מהפרטים חסרים, או טושטשו, תשובתה של המספרת היא שחלק מהסיפור הוא השערתה של דודתה.
מוניקה הלפר כתבה רומן מיוחד ואחר על תולדות משפחתה, היא אוספת אבנים קטנות, שברי זיכרונות ובונה איתם את אבני היסוד של משפחתה. היא חקרה את בני המשפחה, עקבה אחר התיעוד שלהם, אספה מאגר שלם על ההיסטוריה המשפחתית והגישה אותו לנו כמו ציור של ברויגל. ציור הגדוש בפרטים שרק בעין בוחנת ניתן לראות את הפרטים ולבנות מהם את השלם.
הספר מתחיל באופן ליניארי, אך בהמשך המספרת מקדימה את המאוחר, מספרת מה היה לפני. ״קשה לי להתאפק דחוף לי לספר הכל ברגע״ היא אף מרשה לעצמה ומתערבת באירועים.
היא עוברת ללא אבחנה מגוף ראשון לגוף שלישי יחיד וגוף שלישי רבים. כאילו אומרת כולנו חבילה אחת. אין לדעת מתי אנחנו יחד או לבד, מתי תחילה או מתי מסתיימת. האם גרטה שייכת לחבילה המאוחדת או לא. על השאלות האלו לדודתה היא מקבלת תושבות נחרצות. מהי תשובתה של דודתה? על כך הספר המיוחד והמעניין.
ממליצה בחום.