הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
תיירי הזמן – עדי ענבי
על גב הכריכה האחורית של הספר כתוב “תיירי הזמן, הוא מותחן בידיוני בהשראת מאורעות היסטוריים אמיתיים.”
מי שמכיר אותי, יודע שכמעט ואיני קוראת מותחנים, גם ספרי מדע בדיוני, אבל את הספר “תיירי הזמן” קראתי בשקיקה וגמעתי במהירות. מבחינתי זה אומר הכל. זה אינו ספר מתח במובן השבלוני, אך הוא מותח לקריאה. זה אינו מדע בדיוני למרות הפיסיקה והתאוריות הרבות שבו, אין צורך כלל להבין אותן.
זהו ספר אנושי על געגועים לאנשים אהובים ולרצון לפגוש אותם שוב.
כשהיינו ילדים השתעשענו במחשבה, מה היה קורה לו היינו חוזרים אחורה בזמן. בני התעסק רבות בפרדוקס סבא. ואני? למרות שאני חולמנית וקצת יצירתית, מעולם לא חשבתי על מה היה קורה לו הייתי חוזרת בזמן. למה? ככה.
בטי אוליברי, מנסה כבר ארבע שנים ברציפות לשכנע את ועדת הדוקטורנטים לתת לה לחקור את הלינאריות של הזמן. המשוואה הגנוזה של אינשטיין. לא פעם כמעט ונשברה והסכימה לכתוב על נושא אחר.
בטי מתאבלת על מותו של אביה. היא כואבת את חסרונו בכל רגע בחייה. היא מאמינה שאדם אינו חדל להתקיים, אולי אינו נמצא כאן, אבל הוא יכול להיות בזמן אחר, רק צריך למצוא את הדרך להגיע אליו. אביה קיים בנקודת זמן אחרת שאין לה גישה אליו. בטי לא חלמה להיות פיסיקאית, את עולם הפיסיקה גילתה לאחר פטירתו של אביה. חודש לאחר מותו פרופ’ מיניקובסקי התראיין למוסף בעיתון, שבו דיבר על אפשרות הרחבת התיאוריה שלו המבוססת על עקרונותיו של אינשטיין בנוגע לתנועה בזמן. בטי נשאבת לרעיון ומחליטה שהיא תחקור את לינאריות הזמן.
בטי חלמה לפגוש שוב את אביה ונשאבה לתיאוריה של איינשטיין. עכשיו היא מגלה שפרופסור מיניקובסקי התאבד. בלוויה המצומצמת היא פוגשת בבנו, יואל. המפגש עם בנו מוביל אותה לרצף אירועים הגיוניים ולא הגיוניים, למסע בזמן, אל העבר, למסע פיסי ברחבי הגלובוס. שוויץ, גרמניה, ארה”ב ובעיקר מסע פנימי אל עצמה ואל משמעות הקשר שלה עם אביה ועם בני האדם.
הספר עוסק בעיקר במשמעות הזמן, ומה היה קורה להיסטוריה בנקודות זמן חשובות, לו היינו מונעים טעויות? יש בספר תיאוריות פיסיקליות, אבל אין צורך להבין אותן או להתעמק בהן.
הספר הוא ספר ביכורים, אחטא אם אומר שהוא לא חף מליקויים, אבל למרות זאת, הספר הקסים אותי. הכתיבה החכמה של עדי ענבי מעידה על כתיבה משובחת. רצף האירועים הקצבי לא הניח לי ושמחתי על המסעות בזמן ובעולם שעשיתי בעזרתם של בטי ויואל. אבל מעל לכל אהבתי את שעשועי החשיבה שלי, מה היה קורה לו אירועים בהיסטוריה היו נמנעים, ומה היה קורה לו יכולתי לפגוש אנשים שאני אוהבת. ורק החשיבה על הרעיון גרמה לי לדמוע.
אומנם הספר הוא על תיאורית מסע בזמן, על חוקי הפיסיקה, אבל כל אלו הם תפאורה, לגעגוע של הפרידה מאנשים שאוהבים.
ספר כיפי וקריא.
כיוון שנשבתי בכתיבה של עדי ענבי, כל מה שנותר לי הוא לצפות לספר נוסף שלה.