הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הספר הלא נכון- נעה ידלין
״ בסוף סיפור טוב זה סיפור טוב.”
למרות שבעיניי שם הספר הוא תרגיל שיווקי, הוא הנכון לו ביותר.
למה שיווקי? כי כל מי שרק קורא את כותרתו, תוהה מה נכון ומה לא נכון, ואם יש אמירה שכזו באומנות.
למה נכון ? כי הוא מתעסק בדיון פנימי, מהו סיפור טוב, מהו ספר נכון או לא נכון, ואם יש משמעות לנכון, ובכלל מי קובע מהו נכון. הנכון והלא נכון מתאים לרעיונות נוספים שעולים בעלילה. מה זה לחיות נכון? מהי העמדה הפוליטית הנכונה? מהי הורות נכונה?
זה דיון רב שנים על מהות הספרות והחיים.
לא. איני מתכוונת לדון בסוגיה, מהי ספרות טובה, ומהו ספר נכון.
רונה אמא צעירה וטרייה, בעבר זכתה בפרסום סיפור קצר משלה. כעת היא יושבת ומנסה לכתוב ספר שלם, אלא שאין לה רעיונות ואין לה מוזה. הדמות שבנתה מתחילה להתפוגג. גידי, בעלה, ארכיאולוג במקצועו, שעבר מצד אחד של המפה הפוליטית לצד השני, עבר מהשמאל לימין, מאמין בה, בוטח ביכולות שלה. והיא חסרת ביטחון מולו ״אני לא מיוחדת, אתה מה זה תתאכזב…״ “התאהבתי בך בכל הספרים שתכתבי” הוא עונה לה. דווקא האמון המלא בה, שלי נראה קצת עיוור וקצת מדרבן להצלחה, הוא זה שאינו מאפשר לה לכתוב.
בלילות הארוכים של האכלת בנם, היא מגלה את הספרות הרומנטית ונשבת בקסם העלילה שלה. אלא מה? היא מתביישת בקריאתם, ואף במחשבה על כתיבתם. בעינייה ובעיני בעלה הם רומנים נחותים, אינם טובים. מירב מציעה לה לכתוב בסוגה הרומנטית “את חושבת שזה קליל, כשאת כותבת את חושבת שלא יהיו חזרות, שלא יהיו קלישאות, שהדמויות כמו שצריך.”
בהמלצת חברתה רונה כותבת סיפור קצר וזוכה בתחרות. מירב, בעלת הוצאה לאור משכנעת אותה לכתוב רומן בסגנון הרומן הרומנטי. רונה כותבת את הספר “וירא אשה רוחצת” ומצליחה, אלא שהיא מפרסמת אותו תחת שם בדוי. הסתרת שמה נובעת, מהחשש שלה מעצמה על כך ש”חטאה” בחטא הנורא, וכתבה בסגנון רומנטי. פחד נוסף הוא מפני בעלה, היא חוששת מתגובתו, אכזבתו. אני אישית לא התחברתי לבעל. מצד אחד על פניו הוא הבעל האידאלי שמעריץ את אשתו, מאמין בה, מפנה לה זמן לכתיבה, אבל בין השורות הוא הצטייר בעיני ככפייתי, שמרני, אפילו חונק ומסרס.
כבר בפתיחה אומרת רונה, שהתחשק לה לחיות חיים מקבילים כפיצוי. חשיבה זו היא שהובילה אותה בתת ההכרה לחיים הכפולים שלה.
הספר מעלה רעיונות אתיים ומוסריים. מה נכון ומה לא נכון, מהי אומנות טובה ופחות טוב, מהו הצד הנכון או הלא נכון במפה הפוליטית. אבל לקראת סיום הרומן השאלה המרכזית שעולה בספר היא מהי נאמנות ומהי בגידה. האם בעלה נחשב בוגד, כאשר עבר לצד השני של המפה הפוליטית, האם היא בגדה בו, באמון שנתן לה וכתבה ספר בסגנון, שהוא מזלזל בו. ובכלל מהי הצלחה ומי מכתיבה אותה? האם העיתונות היא המכתירה הצלחה, או הרשתות החברתיות.
ההסתרה שלה על כתיבת הספר הלא נכון האם היא בגידה, היא הרי מסתירה מבעלה, לא כי היא מתחבאת, אלא כי היא יודעת מהי תגובתו ומה הוא חושב על הז’אנר הספרותי, ״היא לא בוגדת בגידי, אבל יש לה רומן.״ המילה רומן מרמזת על כפל רעיוני.
קראתי את הספר בכמה שעות. אהבתי את הדיונים בנושאים שהוא מעלה, אם כי הם היו מייגעים וחזרו על עצמם.
הפתיחה מאוד מכוונת את הקורא ואינו מותירה לו חומר למחשבה. מה שהפריע לי אישית כקוראת.
לטעמי הספר אינו אחיד, הנושאים חוזרים, לו היה מהודק יותר עוצמת הרעיון היתה חזקה.
סיום הספר הוא הפתעה גמורה, במחשבה שנייה הוא הסיום הכי נכון לספר הלא נכון.