הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

רשומון מרוקאי, פואמה ייחודית נוגעת ללב של שרון אריק כהן

Spread the love

רשומון מרוקאי-  פואמה רגישה וכואבת.

פואמה שהיא סיפור.

פואמה שהיא שירה.

פואמה שהיא ריקוד ומחול.

המילים והמקצב נכנסים אל הגוף והלב.

יש בה מחול שדים ושלדים.

יש בה מחול שחרור.

יש בה את כל המרכיבים ליצירת מופת  ייחודית.

שרון אריק כהן כותב את  זיכרונותיו. הוא ממספר אותם כשנים,  כאשר שנת לידתו היא נקודת ההתחלה. מה שהיה לפני לידתו מצוין כמינוס, לפני הספירה. ולאחר לידתו השנים ממוספרות כפלוס. נקודת ההתחלה של זיכרונותיו  היא 2019 שנה שבה שרון אריק כהן היה בן 46

זהו סיפור של משפחה, של ארבעה דורות. משפחה שהגיעה לארץ ישראל ממרוקו. אמו קיבלה את שמה אדית על שם אחותה שנעלמה. סבתו רבקה רוזולי התאבדה, אירוע שלא דובר עליו במשפחתו “אבל לי לא סופר על אודותיה, רק שנפטרה ממחלה קשה.” אירוע של הסתרה שהשפיע עליו ולימד אותו שאת הסודות יש להסתיר. הסודות המוטמנים הופכים לכאב.

במילים מדויקות ובצמצום מגלה לנו את מנעד רגשותיו. את כאבו, את סודותיו שלו. “אני קובר ילדות, תופר סודות לתוכי.”

בבחירה מוקפדת של  מילים מגלה לנו את חוויותיו ואת מנעד הרגשות. הקורא קורא את הרווח שבין המילים. והרווח הזה אינו נותן לקורא אוויר לנשימה.

בין השורות לומדים על משפחתו שעלתה לארץ אל חלום שנגוז, “נחלום ירושלים. ננשק אדמה. נעלה על הטרנזיט. נלד פנתרים בשממה.”

 עליו כילד שמן ודחוי עם אב מתנכר. “איך למשפחה ספורטיבית כמונו יצא ילד שמן?”

על יחסיו עם אביו, ״ איני זוכר מאבי דבר, פרט לחגורה. תמיד מעור, לפעמים עבה. איני זוכר מאבי דבר, פרט לאהבה בכף יד סגורה.”

על הערכתו ואהבתו לאמו,״ בכל לילה ערכה אמא סיבוב שמיכות, בדקה כיסויים, וידאה הידוקים…״

על התעללות מינית שעבר,  “רביבו אוהב לדגדג אותי. משחק המפלצת יוצא משליטה.” סוד שאותו שומר ו”הוא מר ואין בו אוויר.”

תהליך ההתבגרות וההתגברות, “החלפתי נשל ילדות בקשקשי ברזל.” “הגעתי רחוק, השארתי אותי מאחור.”

בין חוויותיו האישיות והפצעים הוא מתאר את מנהגי המשפחה והעדה. ״אני לא מאמין באמונות תפלות-זה מביא מזל רע- אבל הופך נעל שלא נדע, וכוס למציאת אבדה.״

 זו אינה פואמה בהגדרה הרגילה, זו שירה המורכבת מרסיסי ליבו של הכותב. שבר ועוד שבר מתלכד לשלם השבור. הספר נקרא רשומון, אך גם הוא אינו רשומון בהגדרתו, שכן יש כאן רק את זווית הראייה של הכותב. וזו זווית כואבת.

שרון אריק כהן מגיש לקורא את ליבו ונשמתו. השיר הראשון הוא הצהרה “כבן למשפחה המגלה כה מעט החלטתי אני לספר הכל.” והוא מספר על כל הכאב שלו ושל משפחתו. איני יודעת אם הוא סיפר לנו הכל, אך הכל המסופר בשיריו מספיק כדי לשרוט את הקורא.

“רשומון מרוקאי” הוא רשומון חד צדדי כואב ורגיש, נוגע ללב שלא משאיר את הקורא אדיש, ושלא לדבר על כך, שהעיניים אינן נשארות יבשות, והידיים רק רוצות לחבק את הכותב.

יצירה ייחודית  מומלצת ביותר.

זמן רב רציתי לקרוא את הפואמה, וכשהגיעה אליי, אחזתי בה, כאילו היתה יהלום. תודה לתמי בצלאלי אהובתי, שהזכירה לי, שטרם קראתי. ותודה לשרון אריק כהן.

רשומון מרוקאי, שרון אריק כהן

הוצאת אני, 2020

תגובות בפייסבוק