הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
אור באוגוסט, ויליאם פוקנר
אור באוגוסט, תרגום חדש לספרו של ויליאם פוקנר.
זמן רב שאני מתכננת לחזור ולקרוא קלסיקות שקראתי בנעורי. לא תמיד אני מצליחה, החשש מאכזבה מונע ממני לפעמים לשוב אל ספרי נעורי. לקרוא את פוקנר שוב לאחר שנים זו חוויה. הראייה הבוגרת, ההבנה ההיסטורית הכפילו את ההנאה שלי.
לינה ההרה עושה דרכה ברגל מאלבמה לג’פרסון. כמעט שחודש היא מבלה בדרכים. לינה יצאה לחפש את אהובה, לוקס ברץ’, שנעלם לאחר קבלת הידיעה על הריונה. הוא סיפר לה שהוא עובד במנסרה בג’פרסון. לינה החליטה לבוא אליו.
לינה שואלת, את כל מי שהיא פוגשת, האם ראו את לוקס שלה.
בדרכה היא לנה אצל ארמסטיד ומרתה, אשה מחוספסת שאומרת לה את האמת ישירות. “נראה לך שהבחור יחכה לך ודאי ברח ברגע שנודע לו שאת בהריון.” למרות הישירות שלה היא נותנת לה מטבעות להמשך הדרך. לינה עונה לה “אלוהים ידאג שהדבר הנכון יקרה.”
ביום שלינה מגיעה לג’פרסון ג’ואנה ברדן נרצחת וביתה נשרף. כריסמס שגר בבקתה עם בראון וניהל מערכת יחסים עם ג’ואנה הוא החשוד.
מכאן הסיפור נע בין מספר דמויות לבנות ושחורות ובין זמנים.
קולו של המספר נע אף הוא בין הדמויות, המספר נכנס לתודעת הדמויות ומצליח להעביר לקורא את התנהלותן, את המחשבות שלהן ואת הרגשות. כל דמות מאופיינת בקולה שלה, זו גדולתו של פוקנר כמספר.
לינה אומנם פותחת את הסיפור, אך היא אינה הגיבורה של הרומן. גיבור הרומן הוא כריסמס, דמות טרגית הנעה בין אומללות לאנושיות.
כריסמס ננטש בפתח בית ילדים. שמו הוא סמל להתחדשות, שינוי, לידת ישו ולידה מחודשת. בגיל חמש הוא מאומץ על ידי זוג הורים בעלי חווה, הם קוראים לו ג’ו. אישיותו של ג’ו עוצבה בתקופה זו , הוא הופך קשוח, בעל זעם פנימי, הוא חושד שבדמו זורם דם שחור, כיוון שאינו יכול לגלות זאת, הוא מפנה את כעסו כלפי הסביבה. במהלך חייו הוא ינסה לבדוק כיצד הלבנים מתיחסים אליו וכיצד השחורים.
ג’ואנה חונכה לעזור לשחורים. היא האמינה שביכולתה לשנות ולהשפיע עליהם להיות כמו הלבנים, לכן היא מכניסה את כריסמס אליה הביתה. מטרתה היא להשפיע עליו ולהפכו לנאור ומשכיל.
הייטאור ,כומר מבודד שאינו מוכן לעזוב את ג’פרסון למרות היותו מושמץ על ידי האוכלוסייה. הוא הגיע בגיל צעיר לג’פרסון, מעשיה של אשתו נידו אותו מהקהילה ומהכנסייה. על אף היחס הוא בוחר להישאר. למה אינו עוזב? ״ כי אדם פוחד מהבעיות שעלולות להיות לו יותר ממה שהוא פוחד מאלה שכבר יש לו.״ תשובתו לביירון ידידו.
הייטאור יעבור תהליך של שינוי והתבוננות פנימית אל עולמו שלו. לידת התינוקת של לינה מובילה אותו להרהורים על החיים ועד כמה הוא בחר להיתנתק מהם.
לינה מוצגת כאדם פשוט המאמין באל, ביופי העולם. התמימות שלה היא זו שמובילה את האנשים להתיחס אליה בחמלה ואהבה. היא אינה מעבירה ביקורת על האנשים, אפילו על אהובה שנטש אותה. בעיני היא התגלמות הטוהר והטוב.
בדרכו הסיפורית של פוקנר הקורא נכנס לאווירת העיירה והתקופה. פוקנר מיטיב להראות ולהמחיש את העיירה. הפיטפוטים במנסרה מעבירים את האווירה ואת המחשבות של האנשים על השחורים והלבנים. זו עיירה קטנה שבה כולם מדברים על כולם. הדעות הקדומות על השחורים. בראון אומר לאנשים שחושדים שהוא זה שהרג את ג’ואנה. ״ תאשימו את הבן האדם הלבן ותיתנו לכושי למות לחופשי. תאשימו את הלבן ותתנו לכושי לברוח״
הכתיבה של פוקנר היא בעלת קצב פנימי. הזמנים מתערבלים יחד ולעיתים מקשים על הקריאה, דווקא בזכות כך מצאתי את היצירה מאתגרת ומצוינת.
בדרכו הסיפורית מביא פוקנר את תיאור החיים הקשוחים בדרום ארה”ב הנאות קטנות בחברה, שתיה בפאב, ריקודים, נשים לתענוגות.
התיאור הוא לא רק תיאור של מערכות יחסים בין לבנים לשחורים, אלא הבדלי המעמדות בין הגברים לנשים. יחסי אדנות של הורים, ניצול של ילדים מבית יתומים ככוח עזר זול בחווה.
התיאורים שלו מוחשיים. במילה אחת הוא יכולה לתאר עליבות, עוני, אשה כנועה וכבויה. והכל נראה מול עיני הקורא.
תיאורי הנפש של פוקנר משלבים עם התיאורים החיצוניים.
״ולפני ששם לב היה כבר מוקף בריח קיץ ובקולות של כושים בלתי נראים. דומה שסגרו עליו כמו קולות חסרי גוף, מלמלו דיברו צחקו בשפה שאינה שפתו. כמו מקרקעית….כאילו החיים השחורים, הנשימות השחורות, יצרו את מהות הנשימה…״
הביקורת החברתית של פוקנר מועלת במלוא עוצמה כנגד הדת. מקקרן, אביו המאמץ של כריסמס, מכה את כריסמס הילד. והוא אינו נכנע, אינו מגיב. עליבותו של מקקרן היא בכך שאחרי שעות של הצלפות הוא מתפלל ומבקש מחילה על כך שהכה את הילד.
מעל לתיאורים, לביקורת, לפסיכולוגיה של הדמויות הסגנון של פוקנר מהפנט את הקורא. אני יכולה להעביר סמינר שלם על הספר וסגננו. פוקנר מספר בזמן הווה, אך אינו עיקבי והעלילה אינה ליניארית, הוא נע הלוך ושוב בין הווה לעבר, מה שמאתגר את הקורא. הבנתו הפסיכולוגית את הדמויות יוצרת הזדהות וחמלה מצידו של הקורא.
יופי הכתיבה הוא שינוי קולו של המספר. הוא מתאים את הקול לדמות ואופייה. אחד הפרקים לקראת סיום העלילה מסופר דרך עיני העיירה. לטעמי הוא אחד הפרקים הנפלאים שבספר.
התנועות מההווה אל העבר לעיתים מקשות על הקריאה אך הן אלוש שיוצרות מקצב. הן אלו שמכניסות את הקורא אל נבכי הנפש והתודעה של הגיבורים.
הסיפור מתחיל בלינה ומסתיים בה. הסיום המעגלי מראה את השינויים והבחירות החדשות של הדמויות. הסיפור נפתח בלינה שמחפשת את אהובה ומסתיים בלינה החובקת בת. הלידה סמלית עבור הדמויות.
האם מצאה לינה את אהובה? על כך בספר הנפלא.
“אור באוגוסט” ספר מצוין בטעם של פעם. חווית קריאה בלתי נשכחת.
התרגום הנפלא של שרון פרמינגר מצליח להעביר לקורא את התקופה ובעיקר את הסגנון.
תודה להוצאת פן שנטלה על עצמה לתרגם מחדש את ספריו ובכל להנגיש לקוראים את מיטב הספרים.