“גם בזמן קשה הצחוק עוד בליבנו”

נאוה שאנן, שחקנית בגטו טרזיינשטט

לפני כמה חודשים קיבלתי מחברה אהובה את כתב העת לתיאטרון “במה”. כתב העת  מוקדש  לנשים יוצרות תיאטרון בשואה ולאחריה.  מוטי סנדק, העורך, כתב בפתח האסופה, שזהו גיליון המביא לקדמת הבמה את סיפורן של עשרות נשים מעוררות השראה, שהטביעו ברוחן ואומנותם חותם על התרבות.

ספר שונה על נשים בשואה ולאחריה. זהו אינו ספר עלילתי על הישרדות. הספר הוא אסופת מאמרים על נשים יוצרות אומנות בשואה ולאחריה. זהו מסמך היסטורי מיוחד ומרתק.

בילדותי חשבתי שבמהלך מלחמת העולם השנייה החיים פסקו מלכת. היהודים שהובאו למחנות נספו או שעבדו במחנות כפייה. כילדה לא עלה בדעתי  שהם יצרו או חשבו אומנות.

כשבגרתי הבנתי שטעיתי.

הבחירה בנושא תיאטרון ובעיקר נשים שיצרו תיאטרון מביאה את הנשים המוכשרות והמיוחדות לקדמת הבמה.

הספר מביא בפני הקורא נשים יוצרות, שכתבו במהלך המלחמה. וכן נשים, שכתבו  חוויות של דור שני לשואה. שאותו מייצגת נאוה סמל בספרה ״צחוק של עכברוש״  שעובד לאופרה.

המפורסמת מכולן היא אנה פרנק יומנה היה העדות הראשונה של נערה מתבגרת במהלך המלחמה. כתב העת פורש בפני הקורא שורה של יומני נשים, אנה פרנק, שאף עובד למחזה. אתי הילסום, יומנה  ומכתביה של חנה סנש.

גטו טרזיינשטט הוא הגטו המפורסם שבו התנהלו לכאורה  חיי תרבות. יש בספר סקירה היסטורית על המחזות שהועלו בגטו, על התנגדויות להעלות מחזה בימים אלו, על הרעב לתרבות וכיצד ואלתרו השחקנים טקסטים שזכרו בעל פה.

בספר יש סיפורה של משפחת לורש אומני הקרקס.

מפאת קוצר היריעה  לא אמנה  יוצרות נוספות שכתבו בתקופה האפלה. אבל, אני רוצה להקדיש לשתי נשים מיוחדות מספר שורות. אלזה לסקר שילר, משוררת, סופרת, מחזאית וציירת. היא זכתה בפרס יוקרתי על עבודותיה. עם עליית הנאצים לשלטון נמלטה לשוויץ ומשם לישראל.

שרלוטה סלומון שציירה מחזה/סיפור מוסיקלי ״חיים או תיאטרון״ המורכב מ760 ציורים עליהם דיאלוגים ופירוט מוסיקלי. ציורים שנוצרו במהלך שנתיים אובססיביות. שרלוטה הסתררה בדרום צרפת, כשנתפסה היא מסרה את ציורייה לשכנה הרופא ואמרה לו “אלה כל חיי”.

כתב העת עב הכרס הוא מסמך חשוב המתעד ומציג את הנשים כאמיצות, רגישות ליופי ולכאב. היצירה היתה עבורן מקור של כוח להיאחז בחיים למען עולם טוב יותר.

 במה, כתב עת לתיאטרון, גליון 286

עורך, מוטי סנדק.

בשיתוף הבימה, 2020