הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
ועכשיו אהבה, ספרה החדש של אורלי סיגל
ועכשיו אהבה הוא רומן על בחירות, הורות, בדידות, חמלה, ועל כך שהאהבה מרככת.
אורלי סיגל, בספרה השלישי, מביאה לקורא את החומרים האנושיים של החיים. את הקשיים, את ההתמודדות, את ההבנה ובעיקר את החמלה שמפנה את המקום לאהבה בלב הדמויות.
נמשכתי לספר כמו…. לא חשוב כמו מה, אלא חשובה העובדה שלא עזבתי אותו, מה שלא קרה לי בתקופה האחרונה. רציתי לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו ללא עצירה. (לצערי לא התאפשר) אורלי בראה לי עולם קטן סגור עם דמויות אמיתיות, דמוית של השכנים מהבית ממול. לפעמים היתה לי תחושה שאני יורדת במדרגות יחד איתן אל הרחוב, אל המרכז המסחרי, למספרה. לאוטו.
הדמויות של אורלי סיגל הן אנושיות, נושאות בנטל החיים ורוצות מעט טוב עבורן.
אבי ואורלי, זוג הורים לשתי בנות. אורלי, עוסקת בניקיון בתים של אחרים, היא מפנה מהדירה של ספי הפרופסור זבל, מגלה שלכל בית ריח משלו, ריח סיגריות על חולצות, ריח אדמה מהנעלים של ניסו, ריח מקטרת בבית הפרופסור וריח סחלבים בקונסוליה. אורלי יודעת על בעלי הדירות הרבה, דבר אינו נסתר ממנה. אלא שאורלי מסתירה סוד.
״ כמו שאת באה לבתים שאת מנקה, ככה את הולכת. כלום את לא לוקחת וכלום לא מספרת.״
לאורלי ולבעלה אבי המנעולן יש סוד. סוד שם מנסים להסתיר ואפילו עברו בגללו דירה. הסוד הוא בנם האוטיסט בעל פיגור התפתחותי שנמצא במוסד. עכשיו הסוד של הילד נכנס ביניהם ומאיים להרוס את התא המשפחתי שאורלי בנתה בעמל רב. ״בשביל כל יום שהוא שם או בשביל כל יום שאת לא רוצה אותו בבית?״ אומר לה אבי.
נעמי, בתם המאומצת של ניסו ונורית. חרשת, ילדה נטושה שבבגרותה מונה שוב ושוב נטישות. נעמי בת ה-36 בוחרת שלא ללדת. נעמי מנהלת רומן עם ספי הפרופסור. ספי אינו מבקש התחייבות ממנה היא איתו, לא מחפשת שורשים וצמיחה, אבל האהבה שלהם עקרה מעתיד.
כמו שאמרתי גיבורי הספר הן דמויות רגילות, השכנות בבית ממול. הן מתוארות בחיי ורגעי היומיום שלהן, בניקיונות, חוסר סדר, הכנות לשבת, חתונה, ואפילו פן של המספרה. בזכות התיאורים הללו הן נכנסות ללב הקורא. הקורא מרגיש שהוא מכיר אותן. אבל מתחת ליומיום מסתתרת בדידות וחרדה. גם אם מושטת אהבה הדמויות דוחות אותה. נעמי דוחה את אהבתו של אביה המאמץ, כמה כאבתי עבורו. דמותו של ניסו, האב נכנסה לי ללב. אורלי מקבלת את אהבתו של אבי כמובן מאליו ואפילו מעמידה חיץ ביניהם באמצעות הבן שבמוסד.
הכתיבה של אורלי סיגל היא כתיבה רגישה ואנושית. היא מביאה בפני הקורא את הדילמות של הדמויות ודרכי ההתמודדות שלהן. יופיו של הספר הוא יכולתה של אורלי סיגל לבנות את הדמויות. לאט לאט מגלה לנו הסופרת עובדות ואפיוני התנהגות שמוכיחים את ההסבר להתנהגותן בהווה. באמצעות זאת היא יוצרת אמינות אצל הקורא.
לא קל לחשוף את הדמויות לחולשות האנושיות שלהן, למחשבות הכי מודחקות ומוצפנות, אפילו למחשבות שהם עצמם פוחדים להגיד ולחשוב, זו גדולתו של סופר, ואורלי מצליחה בכך.
גם כאן, כמו בספרייה הקודמים מציירת אורלי את האירועים והמחשבות באמצעות מילים. “במעלה הגב שלה, הדי העוגב. כל צליל מכה בחוליה, והריח החרוך של חרדה ובדידות מכווץ את הריאות.”
“ועכשיו אהבה” הוא ספר רחב נושאים, לא רק נושאים אישיים של הדמויות, אלא גם נושאים חברתיים, אימוץ על כל מה שנובע ממנו. הורות לילדים עם צרכים מיוחדים. אורלי מביאה במלוא העוצמה את הכאב והקושי של הורים לילדים מוגבלים. היו לי רגעים שבהם דמעתי מול ההתמודדות של אורלי ואבי.
המספר יודע כל מספר את סיפורם של אורלי, אבי ונעמי. לאורלי סיגל קיימת היכולת המופלאה לכתוב דרך עיני הדמויות ולהתאים את שפת הדיבור והמחשבה של כל דמות. אהבתי את כל הדמויות על החולשות שלהן, החרדות והכמיהה לאהבה.
הספר הוא בעיקר התמודדות אנושית של האנשים עם חולשות, בדידות, אהבות, כאב. הדמויות מתפתחות לאורך הרומן עד לרגע החמלה וכשהוא מגיע, הן מבינות שכל מה שנותר להן כעת הוא להתפנות לאהבה.
ממליצה בחום על ספר משובח של אורלי סיגל, שמצטרף לשני אחיו הבוגרים.
פנו לכם זמן ותצללו אליו.