הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הבת של הספרדייה, קרינה סיינז בורגו
מסמך היסטורי על מאבקו של האזרח לשרוד במדינה שאיבדה את אנושיותה ושפיותה.
ספר שבו העלילה אינה סוחפת, הקורא אינו מוצא עצמו אץ לדעת מה יקרה בסיום, כי הקורא מרוכז כולו בהווה של הספר, באירועים שיוצרים עלילה בלתי אנושית.
ונצואלה, מדינה שאין בה יציבות פוליטית, עובדה שגורמת לאזרחים לחוש באי יציבות וחוסר ודאות לעתידם.
אדלאידה פלקון בת ה-38 היא אשה משכילה, הספרים בספרייתה הילכו עליה קסם יותר מתיקי האוכל הורודים של חברותיה. אמה מתה ומשאירה אותה בודדה בעולם, אומנם יש לה שתי דודות, אך הן גרות במרחק ואפילו ללוויה לא הגיעו.
אדלאידה מתארת ברגש רב את הפחד בעיר קרקאס. כיצד החיים הפכו ליציאה לציד וחזרה הביתה בחיים.
כל דבר עלול להרוג, ירי, חטיפה, שוד. בעיר יש הפסקות חשמל נמשכות ומתארכות. המשטר חילק חולצות אדומות בשנות שלטונו הראשונות, שהפכו למדים של האופנועים למען המולדת. כשנגמר הכסף למדינה לממן אותם איפשרה להם להרוס להשתולל ולבזוז. וכך קמו להם אירגונים שגובים תשלום מהאזרחים. חוליות הקומנדו המהפכניות פוגעות בכולם.
כשאדלאידה שבה מהלווייתה של אמה, היא מגלה שאל ביתם פלשה חבורת נשים ובראשם עומדת מרשלית ואינה מאפשרת לה להיכנס.
אדלאידה רוצה רק מקום כדי לישון ולהניח בו את ראשה. כשהיא מבינה שביתה של שכנתה הקרוייה בפיה, הבת של הספרדייה, ריק היא פולשת לדירה. בדירה היא מגלה ששכנתה מתה והותירה מסמכים המאשרים את זכאותה לקבלת דרכון ספרדי.
ברגע זה היא מקבלת החלטה לאמץ זהות לא לה על מנת שתוכל לברוח מהמדינה. היא מבינה שגם לה לא נותרה ברירה, אלא לרמות ולשקר על מנת לשרוד. מכאן מתחיל מסעה הבריחה שלה מהמדינה. הקורא מלווה אותה בכל רגע נתון ובעיקר בפחדים ובחששות של אדלאידה, כיצד תציג את הזהות החדשה שלה. האם יבחינו כי היא שאלה דמות, האם תצליח לצאת מגבולות המדינה.
הספר נע בין זמנים, זמן ההווה, תיאורי הזוועות של מדינה ששינתה את פניה וזמן העבר שבו אדלאידה נזכרת בימים הטובים יותר שידעה המדינה.
אני לא הייתי בחרדה, שמא לא תצליח אדלאידה לצאת מגבולות המדינה.ידעתי שהיא תצליח. היה לי קשה לקרוא על הזוועות והסיוט ברחובות העיר. לראות כיצד אנשים פוגעים אחד בשני, כיצד המדינה אינה מאפשרת ביטחון לאזרחיה, להפך מעדיפה את שלטון הכאוס. תהיתי מה היה קורה לאדלאידה לו היתה נולדת במקום אחר בעולם?
החלק הראשון של הספר הוא תיאורי ויש בו העברת מידע על המדינה, על מה שמתרחש ברחובות ובעיקר על חוסר הביטחון של האדם הפשוט שכל רצונו הוא לחיות. לקראת השליש האחרון של הספר העלילה מתחילה לתפוס תאוצה ומתח, האם תצליח לעזוב את המדינה ולהגשים חלום לחיות במקום אחר?
אישית היה לי קשה לאהוד את הגיבורה, אומנם הבנתי לוגית את הסבל שלה, כאבתי את האומללות שלה ושל מדינתה, אבל רגשית לא הצלחתי, אולי כי מרבית הספר נמסר כאינפורמציה תיאורית של המתרחש במדינה.
כמו שציינתי זהו מסמך חשוב על משטר רודני שגורם לאזרחיו סבל. ספר שמביא לתודעת הקורא את האומללות של האזרחים השבויים בידי מפלגה או שלטון עריצי שאינו רואה את סבל האזרחים הכפופים לו.