הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
תמאם מַכְּחוּל המנוחה, עודה בשאראת
משם הספר ניתן יהיה להסיק שתמאם מכחול היא הגיבורה, אבל איך אישה מנוחה יכולה להיות גיבורת רומן?
מסתבר שהיא יכולה ויש הרבה סמליות במותה.
ג’וואד, בשנות השישים של חיו, פרש זה עתה לפנסיה, מגלה בוקר אחד מודעת אבל בעיתון. במועדה נמסר שתמאם מכחול שלא היתה נשואה מתה. ידיעה זו מטלטלת אותו מיד. אשתו סלמא אינה מבינה, איך אשה שלא שמעה עליה מעולם, מופיעה במודעת אבל ופורצת אל ביתם מנסה להרוס את כל מה שבנו במשך שלושים שנה.
הידיעה על מותה של תמאם גורם לג’וואד להגיע לבית הוריה ולהצטרף למסע הלוויה.
ג’וואד אינו מסתפק במסע הלוויה, אלא יוצא למסע הפרטי שלו בעקבות תמאם. הוא אורז את חפציו ועוזב את ביתו, לאשתו הוא אומר שהוא אצל חברים ויחזור בקרוב.
במותה של תמאם הוא מרגיש כאילו איבד משהו יקר ערך. צער הגילוי של מותה מחזיר אותו לעברו כשהיה צעיר לפני שהקים בית. הוא ותמאם היו זוג, ג’וואד אהב את תמאם וחשב שהיא זו שאיתה יבנה בית, אבל לא כך התגלגלו האירועים. תמאם מנתקת איתו את הקשר, הם נפרדים וג’ווואד מתחתן עם סלמא, מקימים בית ונולדים להם שלושה ילדים שכיום הם בוגרים.
המסע לעבר הוא לא רק מסע אישי של ג’וואד ושל תמאם, זהו מסע היסטורי בארץ. ג’וואד מקוה למצוא במסעו תשובה מדוע תמאם נפרדה ממנו, מה קרה לה מאז שנפרדו ומדוע לא נישאה ולא הקימה בית ומשפחה.
במסעו חש ג’וואד שמותה של תמאם הביא לחיו מרירות, היציאה לגימלאות משרה עליו שיעמום, מרגיש שאפילו כל תאוות הגוף הולכות ומתאדות.
מותה של תמאם הוא סמל למות החלומות, התקוה והעתיד שאולי היה יכול להיות לו.
ג’וואד עזב את ביתו ובדרכו הוא עושה חשבון נפש לחייו. אשתו, שנותרה מאחור בביתם ואינה מבינה מה קרה לבעלה עוברת גם היא תהליך של התפכחות.
עודה בשאראת טווה עלילה עדינה שבעזרתה מכניס אותנו אל נבכי הנפש של אנשי החברה הערבית, אל מנהגיהם, הביטויים היומיומיים, המסורת ושיריה של אום כולתום.
על רקע האהבה של ג’וואד ותמאם קיימת מורכבות היחסים בין היהודים לערבים במדינה. אי אפשר לנתק את עלילות הדמויות מהרקע הפוליטי. עודה בשאראת מעלה בפני הקורא את מרכבות הסיכסוך באמצעות הדמוית. הוא אינו מביא או מציע פתרון, הוא מציג את הדעה דרך עיניהם של שני הצדדים, ובעיקר את כאבם של המשפחות והאנשים שעזבו במלחמת השחרור ואינם יכולים לשוב. דרך מחשבותיהם והשיחות של הדמויות הערביות והיהודיות חשתי עצב וכאב. עודה בשאראת מציג את המצב המסובך כבעיה שאינה פתירה לפחות בתקופה הקרובה.
בסיום ג’וואד חוזר לביתו לא כמו אותו ג’וואד שיצא ממנו ואומר ״ המסע לא היה לשווא. נתקלתי בהרבה אוצרות, שאפילו לא ידעתי על קיומם.”
ספר עדין שמעלה מחשבות אישיות ומדיניות.
ממליצה.