הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
פליישמן בצרות, ספרה החכם וההומוריסטי של טאפי ברודסר-אקנר
פליישמן בצרות הוא ספר בתחפושת. מאחורי העלילה הלכאורה בנאלית מסתתר ספר חכם על החיים.
טובי פליישמן בן ה-41 ,רופא, חשב שחיו כרגע הם דבש. הוא התגרש מאשתו וחי חיי רווקות והוללות אין קץ, אלא שעכשיו, בסוף יולי, כשהוא מרגיש יציב בשגרת שוטטות באפליקציות הכרויות, רייצ’ל גרושתו מביאה אליו את ילדיהם ומסתלקת. טובי קיווה שבעוד יום או יומיים היא תחזור לקחת אותם, אבל לא. רייצ’ל נעלמה ללא סימן וללא יכולת לתקשר איתה. הוא הופך לחסר סבלנות, הילדים אינם יודעים מתי אמם תחזור ואם תחזור. בתו, האנה, בגיל ההתבגרות מתעללת בנו ,סולי, מגלה סימנים של חוסר ביטחון.
ההעלמות של רייצ’ל מועילה לו, בימים האלו הוא מביט לאחור, מפרק את רגעי נישואיו, נזכר ברגעים אינטימיים וברגעי שמחה שהיו להם בראשית הנישואים. ואילו בשנים האחרונות היתה ביניהם אינטימיות בשנאה,הם רבו כל הזמן על כל דבר. מאבקי הכוח ביניהם הובילו אותו לחידלון מולה, רייצ’ל היתה תחרותית, רצתה להשיג הכל, כיוון שהרוויחה פי 15 ממשכורת הרופא שלו היא יכלה לרכוש דירה נובורישית, אוטו מפואר ובעיקר החלטות ובחירות. עכשיו הוא מרגיש שהיא חייבת לו על שזלזלה בו, התעלמה ממנו, היא חייבת לו על שרעד בצילה כל השנים, על האומללות שלו, על שנאלץ לריב איתה עד חורמה.
ימי החופשה כשהילדים ננטשו אצלו הם ימים של חשבון נפש עבורו, טובי נזכר בימיו כסטודנט צעיר בישראל ימים שבהם הוא סת’ ואליזבת היו חברים קרובים וחלקו את חוויות הנעורים שלהם.
טובי נזכר בימי ההכרות הראשונים שלו עם אשתו והרצון להקים משפחה, תוך כדי זיכרונות הוא מבין את מצבה של אשתו.
עד כאן ממה שניתן להבין הוא שיש לנו ספר עם עלילה בנאלית של זוגיות שהתפרקה וניסיון להבין מה היה בה טוב ולמה נהרס הטוב.
זהו שעל פניו נראה הספר כזה, אך לא.
הקורא קורא על מצבים בנאלים ומאבקי כוח שקיימים בכל זוגיות, אלא שבספר “פליישמן בצרות” ההפתעה היא התובנות שנמסרות לקורא, תובנות רגילות על נישואים, על החיים אך יש בהן הומור, מה שיוצר תחושת של הארה אצל הקורא. למשל משפט שאומרת אליזבת ” אני אמא במשרה מלאה, עיסוק זמני ללא אפשרות קידום.”
אבל לא רק בתובנות ובדרך המסירה שלהן לקורא ניכר יופיו של הספר אלא בדרך הסיפורית.
בתחילת הקריאה נדמה שהסיפור מועבר לקורא דרך עיניו של טובי, אבל לאחר כמה עמודים 25 בערך מתברר שאת סיפורו של טובי כמספר יודע כל מספרת אליזבת חברתו מהשנים שבהן למדו בישראל. והמספר יודע כל הופך להיות מספר עד. יש סמליות במספרת העד של הרומן, היא עדה לשינויים הטכנולוגים בעולם ולשינויים הפמיניסטים שבו.
גיבורה אישה המביאה סיפור דרך עיניו של מספר גבר היא התחכמות נפלאה בעיני. לקראת סיום הרומן אליזבת מסבירה מדוע היא סיפרה כך את סיפורה שלה. ״דבר אחד ידעתי בוודאות. שזאת הדרך היחידה לגרום לאנשים להקשיב לאשה-לספר את סיפורה באמצעות גבר, אם תפלשי אל גבר כמו סוס טרויאני אנשים יתעננו בך.” וכך דרך סיפורו של טובי היא מספרת את סיפורה. לא רק את סיפורה הפרטי, אלא את סיפורן של הנשים בתקופה זו שבה אנו חיים. ויש בספר תובנות חברתיות. הנשים הן דור שני של פמיניזם, התקדמו, אבל מתברר שגם אם הן משתכרות יותר עדיין עליהן להלך על קצות אצבעות ולא לפגוע באיזה גבר שרירי. איך החיים היו אינסופ אפשרויות והפכו פתאום לאינסופ מחויבויות. ובעיקר שהעולם מקטין נשים מהרגע שהן מפסיקות להיות לו זמינות מבחינה מינית.
המספרת משמשת בתפקיד עֵד ובעיקר בתפקיד פסיכולוגית של הדמויות. מודה, אני אוהבת ספרים שהם ספרי מסע פסיכולוגים. טובי עובר תהליך של מסע והבנה, גם שאר הדמויות עוברות מסע. הקורא חש בחמלה כלפי כל הדמויות, אפילו כלפי רייצ’ל.
שני דברים הפריעו לי ברומן, אך לא פגמו בהנאת הקריאה. לטעמי ניתן להדק מעט את העלילה. הסיום לטעמי פילוסופי עם מחשבות של הדמויות ותובנות על החיים, חלקן מיותרות, הקורא אינטליגנטי להבינם. שורת הסיום? אני הייתי בוחרת אחרת, אבל הסופרת היא האלוהים והאמא של הדמויות וזה מה שבחרה עבורן. כשקראתי אותה, את שורת הסיום, חייכתי והיא עשתה לי נעים בבטן.
פליישמן בצרות הוא ספר שיש בו צרות אישיות שכל אחד יכול להזדהות איתן וגם צרות אוניברסליות, וצרות חברתיות.
ספר קולח עם כתיבה מיוחדת והומוריסטית.