הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

צער ואושר, ספרה המושחז והשנון של מג מייסון

Spread the love

חיפשתי לי ספר שאינו מצריך התעמקות רבה. המוכרת שעליה אני סומכת המליצה. לא טעיתי, “צער ואושר” בעל השם הבנאלי ביותר והמטעה עוד יותר הוא  ספר קריא, רגיש, עם  הומור ודמות מיוחדת שריתקה אותי.

העלילה מתחילה קצת לפני הסיום. “הסוף הוא בהתחלה ושוכן הרחק מאיתנו” מרתה גיבורת הרומן אומרת “הסוף הוא עכשיו ואני לא זוכרת את ההתחלה.”

אנחנו פוגשים את מרתה, גיבורת הרומן, לאחר שפטריק, בעלה עזב אותה לאחר מסיבת יום הולדת ארבעים שאירגן לה. מרתה  נזכרת ביום נישואים שלה עם פטריק שבו הציגה את בעלה לאחת האורחות “פטריק הוא בערך כמו הספה בבית של ההורים.” כלומר, תמיד היה שם. והנה עכשיו הוא עזב.

את פטריק היא הכירה אצל דודתה כשאחד מהילדים הביא אותו להתארח בחג המולד, כי אביו של פטריק שכח לשלוח לו כרטיס טיסה. מאז פטריק תמיד היה איתם. פטריק הצעיר ממרתה מאוהב בה מהרגע שראה אותה. הוא אינו מעז לומר לה, כי מרתה היא שנונה וחדה ומצליחה להרחיק כל אחד ממנה.

מרתה, היא טיפוס של הרס עצמי, לא תמיד היא מודעת להרס שהיא זורעת סביבה. בגיל שבע עשרה אובחנה כחולת דיכאון ומאז היא מטופלת. במהלך חייה  עברה מרופא לרופא מכדורים לכדורים שכולם החליפו לה ושינו אותם. רק את האזהרה לא להיכנס להריון לא החליפו.

עכשיו, בגיל ארבעים, לאחר שננטשה, היא  חולקת את ימיה אצל הוריה, אחותה ובדירה שלה. זו הזדמנות עבורה לעשות חשבון נפש עם עצמה והסביבה הקרובה ובעיקר היא בודקת את הזוגיות שלה עם פטריק. מרתה נולדה לאב שכתב שיר אחד והוכתר כסילביה פלאת, קיבל אפילו מקדמה לספר שירה, אלא שהספר לא נכתב. אמה היא אומנית הממחזרת כל חפץ. אחותה אינגריד  בהריון תמידי,  וכשהיא לא בהריון ורק מטפלת בילדים היא מתחבאת מהם באמבטיה. דודתם, אחות אמה נשואה לבעל עשיר וקמצן שמדביק את שאריות הסבונים לסבון אחד. למרות הניגודים בין האמא ואחותה, בין מרתה לאחותה הקשר המשפחתי יציב וחזק, הם תמיד נמצאים אחד בשביל השני, תמיד תומכים ועוזרים. עם כל המוזרות של המשפחה, האחיות השונות והבדלי המעמדות הכלכליים, הם בני משפחה מאוחדים שמכילים את השונים, אוהבים ודואגים אחד לשני.

מרתה, יפה, חכמה, מוכשרת, למרות מחלתה וההרס העצמי שלה היא שנונה ובעלת חוש הומור חד. בתחילת הקריאה היה לי לא קל איתה, כי מה שהיא עשתה לסביבה היא גם השליכה על הקורא. היא פשוט לא נתנה גם לקורא להתקרב אליה.  כשהבנתי אותה והתרגלתי להומור שלה רציתי לשהות כל היום במחיצתה.

הספר בעל הומור שנון, איני יכולה לצטט, כיוון שהוא יוצא מהקשרו.

מי לא חווה צער ומי לא חווה אושר, וכולנו חווינו אותם יחד. כולנו חיים בין טיפות האושר והצער. מרתה חיה כל חייה בתוך צער והאושר שחוותה היה מזויף, כי לא היתה לה ברירה, אלא להעמיד פנים שהיא מאושרת כשהחברה ציפתה ממנה זאת, כשהתחתנה, כשחגגה יום הולדת וכו.

צער ואושר, שם בנאלי לספר כל כך עדין רגיש מצחיק ומלא בתקווה. זהו ספר חד ואנושי, עם דמות שמודעת למעשיה אך אינה מבינה את הסיבות שלהן.

מרכז הספר הוא האהבה של פטריק ומרתה, פטריק מכיל אותה, אסף את השברים של החפצים שהיא השליכה עליו, עונה לה בעדינות, אז למה ביום ההולדת שלה הוא עוזב אותה? את התשובה תקבלו בסיום הקריאה.

והסיום, כן, לא כמו שהיינו רוצים, אבל מתאים ליום גשם חורפי ואפור כשבחוץ משתולל האומיקרון.

למרות הכריכה, שלטעמי  עושה עוול לספר. אני ממליצה.

צער ואושר, מג מייסון

מאנגלית, טל ארצי

הוצאת תכלת, 2022

תגובות בפייסבוק