הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

הבת האפלה – אלנה פרנטה

Spread the love

“הדברים שהכי קשה לספר עליהם הם אלה שאנו עצמנו לא מצליחים להבין״

בשנים האחרונות אנחנו קוראים יותר ויותר ספרים עם גיבורות שמעלות תהיות לגבי אימהותן, או האימהות הטוטאלית כפי שמצפים מהאם להיות. “הבת האפלה” מעמיד את הגיבורה בפני האמת הפנימית שלה. ואת הקורא בפני השאלה מהי אימהות, או מי היא האם הטובה.

לדה, גיבורת הרומן יוצאת לחופשה ליד הים. מבלי שהיא מתכוונת החופשה תהפוך למסע. מסע במהופך, מסע בזמן אל העבר.

 עול גידול הילדים מאחוריה, בנותיה בגרו והן חיות בקנדה עם אביהן והיא משוחררת מחרדת הדאגה להן. היא גרושה כך שאין לה מחויבות. השלווה שחיפשה בהגיעה לחוף מופרת על ידי משפחה נפוליטנית קולנית. את עינייה של לדה מושכת אמא צעירה וילדה בת שלוש או ארבע.

המפגש עם המשפחה מעורר בה זיכרונות ועושה לה שיקוף על עצמה ועל משפחתה. לדה עצמה נולדה בנפולי ועזבה. כאשר היא מביטה באם היא חווה מחדש את האימהות שלה, את היותה אמא לבנות קטנות. סוד אפל מעברה, שאותו הדחיקה, פורץ ממנה.

המשפחה שמולה מעמידה מולה מראה. היא מחפשת את עצמה בתוכם, בודקת ומשווה כיצד היא היתה כאם. מגלה שהיתה בה סימפטיה ואנטיפטיה מול בנותיה. היא מגלה את הקשיים שלה כאם לגדל את בנותיה מול הדחף להיות מי שהיא.

 נינה, האם, ואלנה, הילדה, מעוררות בה עיניין. מה שמעלה בה זיכרונות כואבים מבלי שהיא מודעת לכך, הוא משחקן של הבת והאם עם הבובה, נאני. בובה מכוערת, ישנה, על הפנים שלה ועל גופה סימנים של עט כדורי. אלנה מאוד אוהבת אותה, מנשקת אותה. מתייחסת אליה כמו אל תינוקת. ללדה קשה להביט בבובה, הבובה היא הפוכה ביופיה וחיצוניותה לנינה האם ובכל זאת נינה ואלנה אוהבת את הבובה ומפגינות כלפיה גילויי אהבה.

הבובה בעיניה אוצרת את אהבתן של נינה ואלנה, מאחדת את הקשר ביניהן את התשוקה ההדדית. וכך בלי הבנה או מחשבה עושה לדה מעשה שבעקבותיו היא תצא למסע הפנימי שלה.  האם, הבת, הבובה, והמשפחה לוקחים אותה למחוזות ילדותה שמהם ברחה. אם בתחילה ראתה לדה את נינה כמושלמת  הרי שבהמשך היא תתגלה כאנושית בעל חולשות.

כמו שאמרתי זה מסע הפוך. היא חוזרת בזמן אל עברה ומנסה לבדוק את האימהות שלה מול בנותיה. מי שמובילה אותה אל נבכי הזיכרון זו הבובה של אלנה. הבובה היא ההחפצה של האם (לפי פרויד) אלנה רואה בבובה את דמותה של אימה,נינה, ואילו לדה  מתירה את נבכי נפשה בעזרת הבובה.

“הבת האפלה” הוא ספר פסיכולגי חברתי. פרנטה מביא בפנינו גיבורה שהיא אנטי גיבורה לאימהות המושלמת שקיימת בתודעתנו. היא מביאה את כל הקשיים והקונפליקטים של אם צעירה, האם להיות אמא מתמסרת? או לנהל קריירה? היא אינה עושה חסד עם הגיבורה שלה, להפך היא לוקחת אותה למחוזות קשים, מעמתת אותה עם עצמה ללא רחמים.

הים שסימל עבורה שלווה וחופשה הופך להיות סוער וגשום, כמו ב”סערה” של שייקספיר הוא למעשה מטונימיה לרגשותיה של הגיבורה. וכך בין הטיפות והחול מוצא הקורא הסברים פסיכולוגיים לגיבורה ואף הסברים לו עצמו.

ומה קורה לקורא? הוא אינו יכול להישאר אדיש. הקורא שואל את עצמו שאלות. הספר מהווה מראה פנימית לקורא, בעזרת הדמויות הוא בודק את עצמו ואת ערכיו החברתיים.

קריאה מחודשת בקריאת הספר “הבת האפלה” היתה עבורי כמו נסיעה במנהרה אפלה של נפש הגיבורה.

את הספר קראתי לפני עשר שנים, לא קלה היתה הקריאה, לא יכולתי להזדהות או להבין את לדה. שפטתי אותה.   היום במרחק של עשור ובגרות הבנתי אותה וחמלתי עליה. יכולתי להבין את קושי האימהות, את העול הרובץ על אם צעירה ואת הקונפליקט.   שמחתי על הקריאה המחודשת שלי. אולי כי אני בגרתי?

הספר אינו משאיר את הקורא, או יותר נכון את הקוראת אדיש. כל אחד שואל את עצמו שאלות. הספר למעשה הוא מראה פנימית אלינו. אולי זו מטרתו. בעזרת גיבורים ודמויות שאינם מציאותיים קל לנו לבדוק את עצמנו, את ערכינו המוסריים.

מיהי הבת האפלה? לדה, נינה, אלנה, הבובה? או אולי בכל אחת יש צד של הבת האפלה?

תודה להוצאת הספריה החדשה, שבחרה להוציא לאור מחדש את הספר בכריכה נעימה ורכה יותר מהמהדורה הראשונה.

ממליצה.

הבת האפלה, אלנה פרנטה

מאיטלקית מירון רפופורט

 מהדורה חדשה, 2021

הוצאת, הספריה החדשה

תגובות בפייסבוק