הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
ספריית חצות – מאט הייג
פעמים אנחנו עסוקים בהרהורים, מה היה קורה אילו?
אילו חיינו את חיינו מחדש? מה היה עולה בגורל החרטות שלנו? ואיך חיינו היו נראים?
אלו מחשבות שאינן מובילות למקום מסוים, ובכל זאת אנחנו משתעשעים בהן. ביני לבין אישי יש חילוקי דעות. הוא רוצה לחזור שנים אחורנית ( כדי להרחיק עצמו מהתחנה ה…) ואני טוענת, שאיני רוצה לחוות שוב את חיי לטוב ולרע. ואם אחווה אחרת, אזי לא אהיה אני.
נורה בת השלושים וחמש אינה מעוניינת להמשיך לחיות. לטענתה יש לה את כל הסיבות. ביום שבו היא מפוטרת מעבודתה היא מקבלת החלטה לסיים את חייה. בין החיים לבין המוות היא מוצאת את עצמה בתוך ספרייה ענקית. הספרנית, גברת אלם, הספרנית שלה מימי בית הספר, מגלה לה שבין החיים ובין המוות יש ספרייה ובה מדפי אינסוף, כל ספר הוא הזדמנות לנסות חיים אחרים שיכלה לחיות, יש באפשרותה לשנות החלטות שקיבלה.
נורה חושבת שהיא כבר מתה אבל הספרנית אומרת לה שלא. היא בין החיים למוות ומוסיפה “לא הולכים אל המוות, המוות בא אליך.”
ספריית חצות היא ספריה של אפשרויות. אפשרויות שבהן היא יכולה לבחור לחיות אחרת.
נורה מביטה על כל החרטות שהיו לה.על כך שלא נישאה, שלא נסעה לאוסטרליה, שלא הפכה לשחיינית אולימפית, שעזבה את הלהקה של אחיה.
״הדרך היחידה ללמוד היא לחיות״ אומרת לה הספרנית.
וכך מוצאת נורה את עצמה מנסה לחיות את החרטות שהיו לה בחייה. היא לומדת מהחיים שהיו יכולים להיות דברים רבים.
רעיון הספר הוא פילוסופי, איך אני יכול לחיות את חיי ללא חרטות, להשלים עם הבחירות שלי, ואיך אפשר לספק את החסר שיש בעולמי.
הרעיונות הללו סיקרנו אותי, ואכן נשאבתי לחלק הראשון של הספר. חלק שכתוב בחוכמה. אולם המשך הספר הפך לעוד ועוד חרטות שקצת הלאו אותי, וכך הספר הפך למשהו מתמשך עם סימנים של קיטשיות. יש בספר תובנות מוכרות שלי הם לא הוסיפו. דמותה של נורה ריגשה אותי. בתחילת המסע שלה ריחמתי עליה, ובהמשך שמחתי שהתחזקה. אבל עדיין זה לא תיגמל אותי.
הספר קריא, הרעיון טוב. עבורי הוא היה אתנחתא בין ספרים.