הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
כאילו אין אהבה בעולם- ספרה הרגיש של אלה מאיר שמואלי
סיפור על החיים. סיפור קטן אנושי ורגיש על משפחה, מערכות יחסים בתוך המשפחה, בין הורים לילדיהם, בין אחים, זוגיות, גידול ילדים, החמצות, תקוות.
“החיים שלי ממש רגילים” אומרת נילי גיבורת הרומן לחגי, אהובה מהעבר, והוא עונה לה “תפסיקי עם הדרמות”.
לאט לאט תוך כדי סיפור אנחנו עדים לכך שאין חיים רגילים, כי כל משפחה מאושרת או אומללה בדרכה שלה. בעיקר לכל משפחה יש את הדרמה שלה.
נילי פותחת את הרומן ואומרת “בסוף אבא שלי מת, זה לקח לו שנתיים.” משפט דרמתי, שגורם לסקרנות אצל הקורא. מה קרה בשנתיים של הגסיסה? ולמה אמרה משפט כזה, משפט של הקלה.
נילי נשואה לעידו בנישואים משעממים, לדבריה. בנה, נועם, בן התשע גורם לה למחשבות, שהוא כנראה סובל מהפרעת קשב והיפראקטיביות. נילי פרשה מלימודי הקולנוע לפני שהגישה את פרויקט הגמר. עידו סיים את לימודי הקונדיטוריה וביחד הם פתחו בית קפה. שיגרת היומיום שחקה אותם, נילי מוצאת עצמה בתוך נישואים מקולקלים לטענתה. ובעלה מוצא את מהות הקיום שלו באלוהים.
היא אינה מפסיקה להרהר, איך היומיום דוחק ושוחק את החלומות והבחירות שהיו. איך הילדים שהביאו באהבה פוגעים באותה אהבה בזוגיות ובמערכת היחסים.
עכשיו אביה גוסס, אחותה הגיעה מארה”ב וגורמת לנילי רגשות אשמה, אחיה מקבל פיקוד והופך להיות עניני. ואילו אביה מחכה לרגעי החסד של מלאך המוות. מצפה שבני משפחתו יגאלו אותו מייסורי ההמתנה.
כל העולם עומד מולה ועושה לה שיקוף, חמותה שבעיניה של נילי היא אמא אוהבת לילדיה המושלמים תמיד. הבנות הצעירות שבאות לבית הקפה עם ילדיהם מבליטות את החסר שבה.
ואם לא די בזה, חגי, אהובה מהעבר, שהשאיר אותה לבד במסיבה במדבר מופיע בבית הקפה. “אני מרגיש שאני צריך לסגור איתך איזה מעגל.” המפגש עם חגי יטלטל אותה ויגרום לה למסע פנימי אל עצמה.
בתוך כל היומיום המעיק שלה, החדגוניות של לטפל באחרים, היא מוצאת את עצמה מהרהרת שוב ושוב במהות האהבה. “אהבה זו פיקציה, היא לא קיימת.” ואז מבינה שאולי היא לא מסוגלת לאהוב.
לאורך הרומן היא תחשוב שוב ושוב על אהבתה, להוריה, לאחיה, לילדיה ולבעלה. זהו למעשה רומן התבגרות מאוחרת, רומן חניכה ומסע פנימי של הגיבורה. מסע שבו תלמד להכיר את עצמה ואת כוחותיה.
כל החומרים שמהם עשויים החיים יוצרים רומן קריא עם דמויות שניתן להזדהות איתן. להזדהות עם משברי החיים הקטנים, עם השעמום הקיומי, עם הבדידות של הגיבורה, עם הפחד מהמוות.
בשפה קולחת ואמינה פותחת נילי את ליבה בפני הקורא, היא מעלה את כל המחשבות שכל אחד ואחת חש בחייו, את האכזבות, את הכעסים, את הריחוק הפיסי והנפשי מהבעל. היא פורטת את הרהוריה למטבעות יומיום, תלונות, מריבות ליד השולחן מול הילדים, ותובנות על הורות. נילי היא גיבורה אמיצה, היא אומרת את כל המחשבות הנסתרות שלה שהן למעשה גם המחשבות של הקורא שלא מעז לומר אותן. למשל על החשק לקום ולעזוב את הבעל, היא יודעת שלא תעשה זאת, אבל האופציה הזו מרגיעה אותה. כמו ההבנה שאין בחירות לא טובות, זה רק הספק שמקלקל אותן.
זהו יופיו ורגישותו של הרומן, לכל אורכו הרגשתי כאילו נילי היא חברה טובה שמספרת לי על כל מה שעובר בראשה. ותוך כדי סיפור היא מביעה חלק מהמחשבות שלי.
ספר שהוא פיסת חיים אנושית. ספר שמזכיר לנו עד כמה אהבה חשובה, לא רק אהבה אינטימית בין בני זוג, אלא אהבה בין בני אדם ומערכות היחסים. בחיי היומיום, בין הטרדה והטירחה של המטלות השוחקות אותנו עלינו לעצור לרגע, לבדוק את משמעות הקרבה והאהבה שלנו לסובבים אותנו.
ממליצה מאוד.
תודה להוצאת שתיים, הוצאה שהיא פנינה שמביאה אלינו את כל השפע הטוב של יוצרי מקור. קראתי שניים משל ההוצאה וכמה כיף לי שהשאר מחכים לי.