נטליה גינצבורג, אחת הסופרות המועדפות עלי, אין לי ספק שגם אם היתה כותבת את דפי זהב, הייתי קוראת אותו בשקיקה.

לכן כשהופיע ספר המחזות שלה היה לי ברור, שאקרא אותו, למרות היותו ספר מחזות.

אומנם הספר הוא דיאלוגים של מחזות, אך הקריאה בו היא כמו קריאת נובלה או רומן.

נטליה גינצבורג בשפתה העשירה והמדויקת מציגה בפני הקורא מערכות יחסים בין גברים לנשים. נדמה כי היא מפרקת לגורמים את מושג המשפחה, הזוגיות, האהבה, מערכות יחסים בתוך המשפחה. בדיאלוגים שנונים, שיש בהם הומור היא מעלה בפני הקורא / צופה את העובדה, שכל אחד פגיע, כל אדם, גם אם המעטה החיצוני שלו מטעה, הרי  שבתוכו הוא רגיש.

הקומדיה “התחתנתי איתך בשביל השמחה” היא קומדיה קצרה, שנונה, בעלת רובד מעמיק. ג’וליאנה ופייטרו נשואים שבוע לאחר הכרות של פחות מחודש. הם אינם יודעים דבר אחד על השניה. למה נישאו? לאחר ערב שיכרות מצאו עצמם נשואים. ג’וליאנה נערה כפרית שגדלה עם אמה רצתה להיות שחקנית. היא היתה בטוחה שברומא מיד יתפסו אותה ברחוב, אבל לא. פייטרו עו”ד צעיר ואמיד התחתן איתה, כי רצה לחיות עם אשה שמשמחת אותו.

פייטרו מזמין את אמו על מנת שתכיר את ג’וליאנה ותפסיק לחשוש  שהיא התחתנה איתו בשביל הכסף והמעמד.

איני צריכה לגלות לכם עד כמה היה משעשע המפגש של ג’וליאנה וחמותה.

במשך יום וחצי של דיבורים כמו שצף של אסוציאציות הם מגלים אחד על השנייה ואחד את השנייה.

בתחילת המחזה הם רבים ומתנצחים כמו זוג שנשוי שנים, למרות שהם נשואים פחות מחודש. תוך כדי מונולגים הם לומדים לדעת על עצמם. “לא נתחיל עכשיו מחדש את הדיון על הנישואים שלנו, אנחנו נשואים וזהו.”

קומדיה שנונה, מהירה, עם דמויות כובשות. ג’וליאנה מפטפטת ללא הפסקה, מגלה פרטים רבים על עברה. פייטרו המקסים מאוהב בה.

 המחזה “המודעה” הוא מחזה מינימליסטי  שבו מתגלים הפרטים לאט לאט. תרזה מפרסמת שלוש מודעות, באחת המודעות היא מציעה חדר לנערה שתגור בו ובתמורה תנקה ואף תפיג את בדידותה. אלנה נענית למודעה וכך במשך דקות ארוכות שתיהן משוחחות ומגלות אחת לשנייה ולנו את אישיותן ועברן. בהמשך מגיע לורנצו, בעלה של תרזה ומוסיף פרטים.

בניגוד לקומדיה “התחתנתי איתך בשביל השמחה” זהו מחזה כואב עם דמות מיוסרת. הקריאה בו נתנה לי תחושה של “חזרה הביתה”. נטליה גינצבורג מפליאה לתאר את הסבל ואת מערכות היחסים המיוסרות בספריה, והנה במחזה הזה שוב עמדו למולי הדמויות הכל כך אופייניות לנטליה גינצבורג. דמויות בודדות, סובלות, נתונות בסערת רגשות כמעט ללא מוצא.

הכתיבה של גינצבורג מהפנטת ומכשפת. היא יודעת לדייק במילים, במשפטים מינימליסטים בעלי מקצב מצליחה להעביר לקורא את בליל התחושות ואלפי הגוונים של הרגשות.

כמו שציינתי שאני מוכנה לקרוא כל מילה ואות של נטליה גינצבורג, כך אני מוכנה לקרוא כל תרגום של שירלי פינצי לב. תרגומה המופלא מהלך קסם על הקורא ולרגע נדמה שהקריאה היא בשפת המקור. תודה לך שירלי.

ברור שאני ממליצה.

איפה הכובע שלי? כל המחזות, כרך א’ , נטליה גינצבורג

מאיטלקית, שירלי פינצי לב

הספריה החדשה, 2021