ספר על תהיות ותובנות החיים שלנו הקצרים, בניגוד לכוכבים והיקום האינסופיים.

איני מאמינה בספרים שמשנים חיים, אלא אם אדם עבר תהליך והספר הוא האחרון בשרשרת. אך אני משוכנעת שתפקידם של הספרים הוא להאיר לקורא ולתת לו תובנות לחיים. בעיניי הקריאה היא  התבוננות של הקורא פנימה אל עצמו.

כזה הוא הספר “גשם של כוכבים.”

זהו רומן מסע, מסע בזמן, מסע בין כוכבים, מסע בין מדינות, מסע בין לבבות ומסע בין דורות וזמנים.

במקור נקרא הספר “הדמעות של סן לורנסו”. מונח שניתן למטח מטאורים שחוצים את השמים במהלך חודש אוגוסט. בעשרה לאוגוסט (יום הולדתי) נחוג חגו של סן לורנצו ומכאן זכו נפילת המטאורים להיקרא “הדמעות של סן לורנסו”.

אב ובנו צופים במטאורים נופלים, הם צופים בו בדיוק כמו שאביו של הילד וסבו צפו יחד באותה התקופה שנים קודם לכן. זו מסורת שעוברת במשך דורות.

הגיבור בן 52, פרופסור באוניברסיטה שנדד במקומות שונים,  חוזר למקום שעזב לפני 25 שנים. בחזרתו הוא מנסה להתקרב אל בנו הצעיר בן ה-12 שאותו נטש לאחר שנפרד מאשתו, אם בנו. הצפייה המשותפת שלהם במטח המטאורים היא הזדמנות מצידו של האב לחלוק עימו את מחשבותיו. הכוכבים מעוררים בו זיכרונות.

הכוכב הוא סמל ומוטיב חוזר במשפחתו. אנשי המשפחה  שנפטרו מקבלים כוכב.  כל כוכב שחוצה את השמים הוא חיי אדם שנגלה לעינינו. ״ אתה צריך להסתכל על הכוכב הזה בכל לילה ולילה ואז סבא ימשיך לחיות את החיים שלו בשמים.״

בצעירותו האמין הגיבור שהחיים הם כוכב שאינו כבה אף פעם, בדיוק כמו שבנו חושב עכשיו.

הספר בנוי פרקים, הראשון נקרא “כוכב אחד” והשאר “עוד אחד”. הפרקים הם מחשבות והרהורים של הגיבור על חייו שלו, על עברו ועבר משפחתו, על החמצת הזמן הקצוב שניתן לו בניגוד לאינסופיותו של היקום. הכוכבים הנופלים הם גשם, מבול של זיכרונות, כל כוכב שעובר בשמים הוא החיים שאבדו.

כשהוא מביט בבנו הוא רואה את עצמו כשהיה צעיר. ילדות מלאת תקווה ואנרגיה מול פיקחון התבגרותו והשלמת הזקנה, והבנה שחינו אינם נצח כמו שנראו לנו בראשית דרכנו.

הגיבור חושב על המקום והזמן וכיצד הם משפיעים על האדם. על פחד, בדידות. בעיקר מסע התקרבות שלו עם בנו, מסע  פנימי אישי דרך חלקיקי המטאורים שנופלים.

דרך גשם הכוכבים הוא לומד על חייו שלו ושל סביבתו ומבין את היקום. “באיזו מהירות הם עוברים”, מתפעל פדרו בנו, הבן מתכוון לכוכבים הנופלים, אנחנו והגיבור מבינים שאלו השנים שחולפות במהירות.

זה אינו ספר עם עלילה מרתקת שנקרא ברצף. יש בו אירועים והקורא מסדרם לפי הכרונולוגיה.

אלו הם פרקים על החיים, מחשבות והירהורים על קיומנו.

כן, כבר כתבו על כך הפילוסופים הקדומים והסופרים הדגולים. התובנות שבספר אינן חדשות,  ובכל זאת הספר “גשם הכוכבים” נכתב אחרת. נכתב במבט חומל והשלמה על החיים, נכתב במובן של ניסיון להאיר את עיני הצעירים והקורא, אך גם בידיעה שכמו שהוא לא ללמד והיה צריך לעשות את מסעו כך גם מי שקורא את ספרו.

ובכל זאת כולי התפעלות מיכולת הניסוח והכתיבה של הסופר שמעלה את התובנות הללו. המשפטים הפיוטים מרגשים. תיאורי הטבע והמחשבות הילכו עלי קסם. הדיוק במחשבות של כל אחד ויכולת העברתן למציאות היומיומית גרמו לי להתפעלות. כי מהי הספרות אם לא הארת הידוע?

״ובה בעת השתלט על הכל ריחה  של הכשותנית והפך את השמים למטע אגדי.״

״ הלילה רעד כמו הכוכבים, קונכיית הים העצומה אינה אלא תהודה שהעולם מתנגש בה.״

הספר מביא בפני הקורא את משמעות חיו של האדם בנצח הקיום. כמו שציינתי זהו ספר שמוביל להרהור. כל קורא מוצא בו חלק ממנו ומבין את חיו שלו. ספר שיש בו ברקע חשבון נפש.

״ אנחנו מבלים את מחצית חיינו בבזבוז הזמן ואת המחצית האחרת בתשוקה לשוב לזכות בו״ אומר לו אביו. רק כעת כשהוא צופה בכוכבים עם בנו הוא מבין את משמעות המשפט.

״ הרומן הזה הוא מכלול חיי אדם במקרה הזה הוא חיי שלי, כמו הירח גם אני נאבקתי בכל, בבדידות בתסכולים, בהתפכחות מאהבה…נותרתי קשוב לרטט העולם בחושך.״

״ אני כבר ראיתי כוכבים כה רבים שנעלמו לעולמי עולמים ברקיע השמים, ומספרם כמספר המשאלות שהתפוגגו במרוצת הזמן בלי שהתגשמו.״

תובנות שרק אדם בוגר מזדהה איתן.

תרגומו של רמי סערי משובח כמו כל שאר תרגומיו. הוא מצליח לדייק במחשבות, להעביר לקורא את אמונתו של המספר, את הבדידות והכאב על אובדן הזמן מול נצחיות היקום. אחרית דבר שנכתבה על ידו מאוד משמעותית להבנת הסופר והנושא של הספר.

רמי סערי בחלק מהמקרים בחר לתרגם ביטויים, או ציטוטי שירים מהתרבות שלנו. למשל ציטוט השיר “בלילה בלי כוכב” וזאת על מנת להמחיש את הרעיונות הספרדים המקבילים לשפתנו ולהנגיש את  מחשבותיו של חוליו לימסארס למחשבותינו.

ספר בעל תובנות פילוסופיות, מומלץ למי שרוצה להתבונן על חיו דרך מטאור הכוכבים.

 

גשם הכוכבים, חוליו לימסארס

מספרדית, רמי סערי

הוצאת כרמל, 2020