נובלה קרירה כרוח הים ונעימה כמו החול הרטוב. נובלה על ים, השראה, אהבה.

הגיבור, כתב לענייני תרבות, מצטרף  להפלגה עם שלושה סופרים וסקיפר. הסופרים נבחרו  לבדוק כיצד הים משמש להם להשראה.

הגיבור מהרהר במוחו על הכתבה שיכתוב, בורר את הפרטים עוקב אחר הדמויות, מפעיל את הטייפ. עושה כל מה שצריך על מנת להתחיל לכתוב, אלא שהסופרים נהנים מהים ובעיקר מהשתיה. “קארפה דיאם”, עונה לו אחד הסופרים, “חיה את היום, לקט את מכמניו אל תחשוב על המחר”.

הכתב עוקב אחרי הסופרים בהערצה, מנסה לבדוק מה יכתבו ואיך תנחת עליהם ההשראה, אלא שזו ברחה מהם.

הערב האחרון. האם תבוא ההשראה?

כהרגלי, לא אספר על הערב האחרון שטוף היין. על כך תקראו בנובלה הרעננה.

אגב, הסיום מפתיע וגורם לקורא לתהייה.

נובלה שטופת אור יופי וים. יש בה הומור דק. שפע של יין ואוכל טוב מהול בייאוש הסופרים  ואכזבת הכתב מכך שהמוזה חסרה במסע הזה.
הקריאה בנובלה גרמה לי לחשוק לצאת להפלגה, למרות שאיני אוהבת הפלגות.

אלא שיוסי רבלין מפתיע את הקורא בסיום. המוזה לא נעלמה, לדעתי, היא נחתה במקום אחר ומפתיע וצריך לשים לב כדי להבינה בסיום. וכמו אחד  המשפטים המצוטטים לאחר סיום עלילת הנובלה ״תמיד הרוח תגיע מהכיוון אליו אתה רוצה להפליג״. מהי הרוח ומהו הכיוון?  על כך בנובלה הנעימה.

יוסי הוא חבר, פרסם מספר ספרים, היה  שדרן רדיו ואף ארח אותי מספר פעמים בתוכנית הרדיו על ספרים. את אהבתו לים מיסד בסקיפריות. הנובלה מאגדת את כל אהבותי, ים, ספרים,כתיבה,תקשורת.

ממליצה בהנאה.

תמיד תהיה לנו פורוס, יוסי ריבלין

כתב, הוצאה לאור 2021