הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

גבר נכנס בפרדס – ספרו החדש של אשכול נבו

שלוש נובלות שהעניקו לי הנאת קריאה. נובלות חכמות ומתחכמות עם גיבורים  שמוצגים כפושעים או בפוטנציאל של פושעים.

אחרי תקופת ריכוז נמוכה הספר הזה בא לי בדיוק בזמן. הוא ריתק אותי, נקרא על ידי בשטף וגרם לי להרהורים רבים.

שלוש נובלות שאין בינהן קשר ויש בינהן קשר. שלושתן נוגעות בנפש האדם, בבדידותו ובעיקר בחידת האדם ונפשו.

מעל לנושא האנושי, זהו ספר ארספואטי, ספר שמתאר תהליך כתיבה, העיסוק בכתיבה משמעותי והוא עובר כחוט בין הנובלות.

הכתיבה של נבו זורמת כמו מוסיקה, מאוד קולחת וגורמת לקורא לרצות לדעת  את ועל הדמויות,  להבין את המהלכים שלהן. הרצון להבין את הדמויות נמצא גם אצל הגיבורים עצמם. כל אחת מהנובלות כתובה כמו עדות חקירה. כל אחת מהנובלות נפתחת כחקירה משטרתית עם תעלומה והגיבור מתבקש לכתוב את נקודת המבט שלו על האירוע.

אשכול נבו יודע לכתוב, יש לו יכולת לשרטט דמויות ומהלכים, לי אישית פרטים בעלילה לא היו מהימנים, אבל זה לא הפריע לי להמשיך לקרוא בריתוק את הנובלות.

יש בנובלות כתיבה חכמה בעלת תחכום. הנובלות מתכתבות אחת עם השנייה. דמות של הגיבור בנובלה הראשונה מוזכרת בנובלה השנייה. דמות אחרת הופכת לדמות שמופיעה לרגע בנובלה האחרונה.

טכניקת הכתיבה של נבו מיוחדת והיותו מנחה בסדנאות כתיבה ניכר בכתיבה. יש גם קריצה על הסדנאות “המנחה בסדנה אמר שאם אנחנו מפחדים שהאנשים האמיתיים שעליהם אנחנו מבססים את הסיפור ייפגעו…” את הטכניקה המעניינת של הנובלות אני מייחסת לארספואטיקה של הספר. בכל הנובלות הדמויות כותבת את האירוע ,את החוויות, ואת הרגשות. זו ארספואטיקה לשמה.

הדמויות בספר אנושיות, בעלות חולשות, לפעמים קצת מוגזמות. נבו מכיר את הדמויות שאותן הוא כותב, הוא מבין את ההתנהלות שלהן.

בנובלה הראשונה עומרי, גרוש טרי, נוסע לדרום אמריקה לטיול מאוחר של אחרי צבא. שם הוא פוגש ברונן ומור, זוג טרי, שמטייל את טיול ירח הדבש שלו. מערכת היחסים בין מור לרונן מסקרנת אותו ומובילה להתפתחות משונה. בחזרתו לארץ הוא מגלה מודעת אבל, שבה נאמר כי רונן נהרג ב”דרך המוות”. מיד הוא מחליט לנסוע לשבעה לנחם את מור. מכאן העלילה מקבלת תפנית. הסיפור מתפתל כמו “דרך המוות” שבה רכבו מור ורונן. זו נובלה פסיכולוגית רגישה ומרתקת. אישית אהבתי אותה מאוד.

בנובלה השנייה, ליאת מתמחה במחלקה בבית חולים במרכז הארץ הופכת להיות מושא עבור דר קארו מנהל מחלקה, אלמן בן 68. מבלי שהוא מתכוון הוא הופך לגונן עליה ומתייחס אליה באופן אבהי. גם את סיפורו כותב דר קארו כעדות למה שקרה.

בנובלה השלישית, זו שהעניקה לספר את שמו “גבר נכנס בפרדס” הגיבורה היא אשה שמספרת את סיפורה לחוקרת משטרה. הגיבורה ובעלה טיילנו בפרדס, הבעל נכנס לתוך העצים ונעלם. עוברת תקופה ללא מציאת חוט של הסבר. שם הסיפור מיד מעלה איזכור ורמז לביטוי פרדס. כתבי חז”ל מכנים את תורת הסוד הקבלית בביטוי פרדס. פשט, רמז, דרש, סוד. כך גם העלילה גלויה ונסתרת. אין בה הסברים וסיבות או פתרונות. אהבתי את הרעיון שבו אין הסבר, לא תמיד קיימת סיבה או קיים הסבר למה שקרה. לפעמים גם אין פתרון לתעלומה. בדיוק כמו בחיים שבניגוד לספרים אינם בעלי סוף טוב. למה גבר נכנס בפרדס ולא גבר נכנס לפרדס, ההסבר בעלילת הסיפור.

“גבר נכנס בפרדס” הוא ספר קריא שדן בנושאים עכשוויים, הוא פורש בפנינו את החברה שבה אנחנו חיים. זוגות טריים עם מצוקות, זוגות שנשואים שנים רבות ואיבדו את הניצוץ. אלמן המחפש רגש קרוב וחם ולא אינטימי. זהויות כפולות ברשתות החברתיות. מערכות יחסים בין הורים לילדים, רשתות חברתיות והסכנה שבהן.

מבין שלושת הנובלות אהבתי את הנובלה הראשונה, פסיכולוגית, קצבית, מרתקת, מתעתעת, בעל רעננות.

גבר נכנס בפרדס, אשכול נבו

הוצאת כנרת זמורה, 2021

תגובות בפייסבוק