הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
נאום אהבה נגד גבר יושב – גבריאל גרסיה מארקס
מונולוג אהבה כואב במערכה אחת.
גבריאל גרסיה מארקס מצליח להפתיע, לא רק בסיום מונולוג קורע הלב של הגיבורה, אלא גם באופן הגשת המונולוג. זהו מחזה הכולל בתוכו תפאורה והוראות בימוי.
שם הספר מקפל בתוכו את תוכן הספר. “נאום אהבה נגד גבר יושב.”
שם הספר כל כך מוצלח ונכון בעיניי. אם נפרק אותו מילה במילה נמצא בו את תוכן הנובלה ובעיקר את הטון והרגש שלה.
גרסיאלה ובעלה חוזרים מארוחת ערב שבה חגגו את חתונת הכסף שלהם.
“אין בעולם גיהינום גדול יותר מנישואים מושלמים.” אומרת גרסיאלה לבעלה שיושב ושותק. “בסדר. גם שתיקה היא תשובה .מצידי תישאר ככה לנצח נצחים. כי אותי אתה דווקא הולך לשמוע ועוד איך.”
והיא אכן משמיעה את קולה.
מפנייה לבעלה היא עוברת לדבר לעצמה. ומכאן מתחיל מונולוג ארוך ומפורט על אהבתה של גרסיאלה לבעלה. מונולוג שעוקב אחר 25 שנות נישואים שבהם ידעו עליות ומורדות. גרסיאלה למדה והתפתחה, והיא נושאת בתואר דוקטור. מה שלא עובר שינוי היא האהבה העצומה שלה לבעלה.
את בעלה פגשה בחגיגות לזארוס הקדוש, חג שיש בו רמז סמלי. אמה הזהירה אותה מאהבתה אליו. היא הפשיטה אותה מבגדיה לפני השינה, כדי שלא תוכל לברוח אליו. מה שלא הפריע לגרסיאלה והיא נפלה ערומה בזרועותיו.
״ הצלחת לגרום לי להיות מאושרת בלי אהבה, קשה להבין אבל לא חשוב, אני מבינה את עצמי״
יופיו של הטקסט הוא בהוראות הבימוי והתפאורה שהם למעשה טקסט בפני עצמו.
המונולוג כתוב כמחזה עם הוראות בימוי שהן בעלות המטען הרגשי. התפאורה הופכת להיות מטונימית לרגשות. משתנה ומתחלפת בהתאם למקום ולזמנים. כאשר גרסיאלה מספרת על ראשית נישואים החפצים מותאמים לתקופה ולדלות הדירה, לימי העוני שלהם. כשהיא מתארת את ההווה הדירה הופכת למפוארת ובעלת חפצים יקרי ערך.
מי שאינו משתנה בתפאורה הוא בעלה שיושב וממשיך לקרוא עיתון.
לגרסיאלה זה אינו מפריע, היא ממשיכה לגולל את אשר על ליבה. היא מטיחה בו את כעס חייהם המשותפים, את התחושה שהיא ראויה לו והוא אינו ראוי לה.
איני רוצה לפרט על מה היא כועסת ומתלוננת.
המונולוג הקשה שאותו נושאת גרסיאלה נגד בעלה, מדומה בעיני לרכבת הרים, שאי אפשר לעצור עד לסיום המפתיע. סיום שבו עוצמת הרגשות מגיעה לשיא.
אבל, זה אינו רק מונולוג של אשה אוהבת ומיוסרת, זהו סיפורה של החברה שבה בם חיים, גרסיאלה משלבת נושאים רבים : פוליטיקה “המדינה הזו גמורה”, אומנות, ספרות, דת.
את הספר קראתי פעמיים. בפעם הראשונה דהרתי אל הסיום, רציתי לדעת מה יקרה בסוף המונולוג של האשה האוהבת, ובעלה היושב וקורא עיתון. בפעם השנייה קראתי את הרובד שמתחת לטקסט, והתמקדתי בהוראות הבימוי. לדעתי אקרא אותו בשלישית ואפריד בין המונולוג לבין הוראות הבימוי.
זוהי נובלה הכתובה כמחזה על אשה שאוהבת יותר מידי.
״הגורל הקמצן נתן לי הכל חוץ מאהבה.”
כמי שאוהבת את כתיבתו של מארקס אהבתי גם את הנובלה הקטנה והמטרידה.