הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

מדריך לציור וקליגרפיה – ז’וזה סאראמאגו

ספר מאתגר וחכם. אחד הספרים שמפעילים אצל הקורא את כל החושים.

סאראמאגו, ציור, קליגרפיה. שלוש מילים שהיפנטו אותי לפני שהתחלתי לקרוא.

מה רבה היתה הפתעתי שלאחר קריאת פרקי הפתיחה הבנתי שזהו אינו רומן רגיל עם עלילה. זהו מדריך שאינו מדריך. הוא אינו ספר עם הוראות הפעלה כיצד לצייר או לכתוב קליגרפיה.

הספר הוא מדריך, מדריך את נפשו של האמן, את ההבנה שלו כיוצר ומהי דרכו בעולם האומנותי.

הייתי קוראת לזה במילה אחת החיפוש.

הגיבור, צייר בינוני המתפרנס מציורי פורטרטים מוזמנים. הוא מוזמן לצייר פורטרט של ס’. ס’ הוא מנהל מוכשר ועשיר. דיוקנו יעטר את משרדו. הגיבור מצייר את דיוקנו של ס’ כפי ס’ רוצה שיוצג, כמעט כמו ציירי החצר בתקופת המלכים. אלא שהצייר אינו מרוצה מדיוקן א’ ויוצר בסתר דיוקן ב’, דיוקן נוסף שבו הוא יצייר את ס’ כפי שהוא, הצייר, רואה אותו.

אבל גם בזה הוא מרגיש שהוא נכשל ואינו מצליח, לכן הוא עובר לכתיבה.

מטרת הכתיבה או החקירה כמו שהוא מכנה אותה היא לבדוק מה אבד בין הפורטרט הראשון לשני.

הוא נע בין שני ציורי הפורטרטים, מערכת היחסים אינה בינו לבין הפורטרט, אלא בינו לבין ס’ המצויר. הפורטרט הראשון מציית לתוכנית מקדימה של סכמה ותהליכים. השני דורש חירות, חוסר יציבות.

להפתעתו הוא מגלה שהכתיבה מספקת לו מילוי פערים על דמותו שאינם באים לידי ביטוי בציור. הכתיבה קלה לו יותר.

אומנות הציור ואומנות הכתיבה הן שתי אומניות המתכתבות אחת עם השנייה, שתיהן מספרות סיפור.

העלילה שבספר היא מינורית, שקטה, קטנה. הגיבור הוא גבר בן חמישים, היה נשוי והוא אב. בתחילת הרומן הוא מנהל רומן אינטימי עם מזכירתו של ס’.

הספר כתוב בגוף ראשון. היחיד מבין ספריו של סאראמאגו שנכתבו בגוף ראשון.

״ אילו לא היה הכתוב כאן בגוף ראשון, הייתי מוצא צורה מושלמת לרמות את עצמי, הייתי מדמיין את כל המחשבות וכן את כל המעשים יחדיו הייתי מאמין באמת שבהם אפילו בשקר הכלול בהם כי השקר הוא האמת״

תכונת הכתיבה היא הבדיה ולא ההצמדות לאמת הכרונולוגית. לכן הוא מתעתע בקורא ואומר נולדתי כאן או שם בשנה זו או אחרת. כי בכתיבה הבדיה הופכת למציאות.

זהו ספר מרתק. במהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני נמצאת במבוך ובדרך מלאת הסתעפויות. כל סטיה מהדרך הובילה אותי למקום חדש. מצאתי את עצמי בודקת מה אני אישית חושבת על הנושא שסאראמאגו הביא בפני.

הוא מכיל את כל מחשבותיו והנושאים השונים שבספריו, זהו מעין תרכיז יצירותיו. תרכיז של הספרים שיבואו לאחר מכן.

ספר שברובו הוא דעות, מחשבות, הגות פילוסופית על נושאים רבים. משתף את הקורא בדעותיו על חברות, גאוה, ציירים, כמו רמברנדט, מיכלאנג’לו,  סופרים כמו  שייקספיר, אידאולוגיה, ציביליזציה, חיפוש אחר סודה של היצירה. לדעתו אפילו כניסה למוזיאון הוא סוג של מסע. על הדת. על ההיסטוריה.

הגיבור בניסיון  כתיבתו  מעתיק ספרים, כמו שמעתיקים ציורים.

הרומן הוא למעשה רומן מסע, מסע פיסי ומסע נפשי. חיפוש אחר מהות האומנות עבורו, מהות החיים. בסיום הספר הוא מגיע לגילוי מהות חייו ואולי מהות חיינו.

ספר מסע אומנותי מרתק, מעניין וחכם. הגיבור עובר מסע תודעתי ואנחנו איתו. מסע של התבוננות פנימית על היוצר על תהליך היצירה על המחשבות של היוצר מול עצמו ומקורות ההשראה שלו.

ממליצה מאוד לכל מי שאוהב את סאראמאגו, את כתיבתו ואת נושאיו הסיפוריים.

אני אישית, כמי שמנסה למשוך ידי במכחול ובשנה האחרונה מתנסה בכתיבת קליגרפיה חופשית, מצאתי עניין בספר על כל רבדיו.

ספר לכל מי שמחפש אחר האמת האומנותית, משמעות היצירה בחיינו. ומשמעות הקיום.

מומלץ למי שאוהב את סאראמאגו ואת כתיבתו. למי שמוכן להתמסר להגיגים פילוסופים והגותיים על יצירה וייסורי היצירה.

כמו כל ספריו בעברית של סאראמאגו  תורגם הספר על ידי מרים טבעון המוכשרת. התרגום משובח וקולח. תרגומה של מרים מעביר את מחשבותיו של סאראמאגו באופן מדויק.

מדריך לציור וקליגרפיה, ז’וזה סאראמאגו

מפורטוגזית, מרים טבעון

הספריה החדשה, 2021

תגובות בפייסבוק