הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

האלטרואיסטים – אנדרו רידקר

ספר  על משפחה שהתפרקה בעקבות מות האם. “האלטרואיסטים” הוא ספר שיש בו חמלה אנושית מתובלת בהומור דק, לעיתים שחור.

האלטרואיסטים שם הרומן הוא בעל כפל משמעות.

 אלטרואיזטים –זוּלָתָנוּת  או חסד, היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה.(ויקיפדיה).

אבל  זהו גם שם המשפחה של הדמויות הראשיות, אלטר.

 משפחת אלטר , משפחה יהודית שיש לה אפילו שורשים בארץ ישראל. ארתור אבי המשפחה הוא פרופסור באוניברסיטה, טיפוס די כושל ולא מצליחן לאורך חייו. לאחר מות אשתו הוא עובר לגור עם המאהבת בדירתה במרתף של בנין מגורי הסטודנטים בקמפוס.

אשתו פרנסין, תרפיסטית מצליחה נפטרה מסרטן השד כאשר לארתור היתה כבר מאהבת. היא זו שמאחדת ומחברת בין בני המשפחה. הדמות השפויה היחידה ברומן. היא זו שחושבת על בעלה, ” מה הוא יעשה בלעדיי?” פרנסין הורישה את כל כספה לילדיה.

 אית’ן הבן, הומו, אינו אוהב מפגשים עם בני אדם. מתבודד מסוגר ,כמעט ואינו יוצא מהבית, שקוע בחובות. כילד צותת למטופלים של אמו והיה משוכנע שהוא כמותם. וכל הפרעה שלהם היא שלו.

מגי אחותו מרעיבה עצמה וחשה בשל כך קדושה. היא עובדת עבודות מזדמנות בטיפול ושמירה על ילדים. מגי היא ה-אלטרואיסטית כשהיתה ילדה היא אספה את כדורי הגולף מחוץ למסלול רחצה ומכרה אותם הרוויחה ארבעים דולר  בשבוע שלאחר מכן מסרה אותם חינם. כך התחילה להרגיש את ההנאה שבנתינה.

שנתיים לאחר מות האם, שנתיים שבהם האב לא נפגש עם ילדיו, מזמין ארתור את ילדיו במסווה של פגישה לסוף שבוע, שכל רצונו הוא לבקש מהם את הירושה שהשאירה להם אמם, על מנת לכסות את המשכנתא של ביתו.

בהכנות לקראת בואם, ארתור מגלה שאינו יודע על ילדיו.

ברור שמפגש שכזה יהיה טעון, כל קורא יבין שהדמויות תנסנה “לסגור חשבונות.” ואכן, כשמגי ואיתן מגיעים, מגי מיד מתחשבנת עם אביה, איך שכח שהיא צמחונית, כי הצמחונות היא הזהות שלה ואיך תמיד שכח את ימי ההולדת שלה.

הספר נע בין עבר להווה. הפרקים הראשונים שהיו לי קשים לקריאה מהווים אקספוזיציה לספר ולהבנת הדמויות. החזרה לעבר מהווה השלמת פערים על אירועי ההווה, למשל מדוע ארתור ופרנסין נישאו, מדוע עברו לבית גדול בסאנט לואיס.

כמו שציינתי, הקריאה של הפרקים הראשונים לא היתה קלה, אפילו נטשתי את הספר וחזרתי אליו לאחר כמה ימים.  אבל ברגע שהבנתי את הדמויות, את המניעים הפסיכולוגים שלהם ובעיקר את ההומור והאירוניה הספר תפס תאוצה וכך הנאתי. נכון הדמויות בספר כולן פגומות, אך אנושיות. המספר מתאר אותן בחולשותיהן בחמלה רבה, כך שהקורא גם הוא חס עליהן. כמו למשל ההבנה של ארתור על חיו ״החיים הבוגרים שלי מוגדרים על ידי כל הדברים שלא עשיתי.״

יש בספר ביקורת על הדת, על הקפיטליזם, על נאמנות אישית ומשפחתית, על יחסי משפחה וחוסר הבנה והקשבה בתוך המשפחה. אבל הביקורת נעשית ברגש ובחמלה כלפי הדמויות וכן בהומור.

יופיו של הספר הוא בתיאורי המחשבות של הגיבורים ובשיחות החומלות בניהם, מגי רוצה לזכור את אמה רק לטובה. היא ואחיה מעלים זיכרונות, האב מנסה להגיע ללב הילדים ולוקח אותם לאכול פודינג קפוא לזכר ימי ילדותם.

ההומור בספר עדין ומעלה חיוך כמו  ” אשמה קתולית נובעת  מלאכזב את אלוהים. אשמה יהודית היא כשאת מאכזבת את ההורים שלך” אמר לה איתן.

תוך כדי המעברים בין העבר להווה הספר מכוון למטרה אחת והיא כיצד יבקש ארתור מילדיו את כספם. מחכה לכם הפתעה בסיום.

 מה יעלה בגורלם של בני המשפחה המפורקת? האם ארתור יצליח ברצונו?

כל זה בספר הביכורים המספק חוויה מיוחדת לקורא.

האלטרואיסטים, אנדרו רידקר

תרגום מאנגלית, גיא הרלינג

הוצאת עם עובד,2020

תגובות בפייסבוק