הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

הבת היחידה – א.ב.יהושע

“הבת היחידה” עשה לי שמח וטוב על הלב. החל מהעטיפה הצבעונית  ובהמשך בעלילה הקצבית שלו, אבל בעיקר בעיקר בדמותה של רקֶלֶה, דמות מתוקה ושובת הלב, ויש הרבה לב ולבבות בספר.

הביקור האחרון שלי בחו”ל היה ליום אחד ברומא,(חניית ביניים מקובה) בערב חג המולד. זכיתי להסתובב ברומא המקושטת לכמה שעות. ומאז הגעגועים לחו”ל התעצמו. והנה  א.ב.יהשוע לקח אותי על כנפי המילים והעלילה שלו לאיטליה, לצפון איטליה בערב חג המולד. יחד עם רקֶלֶה יצאנו לטיול בעירה שבה גדלה, לוונציה, לדולומיטים ולסקי בהרים. הייתי בכיתת הלימוד של רקֶלֶה, בוונציה בערב מסכות, במדרון הסקי בהרים.

לא צריך מטוס מוחשי, מספיק לקרוא את הספר ולהרגיש בתוך ענני איטליה והדולומיטים.

נובלה ציורית הכתובה בעדינות ומתובלת בחוש הומור דק. הנובלה הזכירה לי במתיקותה את עוגת הפָּנֶטוֹנֶה שאותה אוכלת רקֶלֶה. עוגת שמרים מתוקה המזוהה עם חג המולד ונאכלת בכל רחבי איטליה בתקופה זו של השנה.

זהו סיפור התבגרות. רקֶלֶה הנמצאת על סף גיל המצווה עוברת תהליך של התבגרות וגיבוש זהות אישית. במהלך המסע על סף שנת 2000 היא תעבור ממקום למקום, מביתה, לבית סביה, לבית המורה, כך, הלוך וחזור. לפעמים הרגשתי כאילו היא חפץ המועבר מיד ליד. בכל מעבר היא תלמד על הסובבים אותה ובעיקר תלמד על עצמה.

רקֶלֶה, ילדה יפה, אפילו יפה מדי עם רעמת תלתלים כהים, בת למשפחה אמידה, אביה וסבה הם עורכי דין. אמה של רקֶלֶה נוצריה ואביה יהודי שנולד בזמן המלחמה ושרד הודות לרופא שהציל את אמו. אביה רוצה לשמור על יהדותה ואינו מאפשר לה להשתתף בתפקיד אם האלוהים בהצגת חג המולד בכנסיה. רקֶלֶה אינה מבינה מדוע אין מאפשרים לה, הרי זו הצגה ולא תפילה.

״אין שום אלוהים, לא לאלה ולא לאלה, ואין מה להחליף. שום דבר בעצם לא משתנה וכולם נשארים בסופו של דבר רק בני אדם״ אומרת סבתה הגויה של רקֶלֶה ומאשרת את דעתה.

בפתיחה הנובלה, בשיעור האחרון לפני חופשת חג המולד, מקריאה המורה אמליה שזהו לה השיעור האחרון לפני פרישתה סיפור מהספר “הלב”. הספר, גם אם הוא מיושן  ופטריוטי לדברי המבוגרים, יישזר לאורך הנובלה ויהפוך לדמות. “לא שכחתי את הלב שלך”, אומרת לה אמה. רקֶלֶה מביטה על סבתה ורואה “הלב נח  על ליבה.” רקֶלֶה פיקחית יודעת להסביר מה טוב בסיפורים של הספר ואילו סיפורים הם “מגויסים” לדעתה.

רקֶלֶה ילדה יפה ופקחית שאינה רוצה להיות עורכת דין, אלא שופטת, כדי לשפוט את כולם, עוברת תהליך של התבגרות. היא שואלת שאלות חכמות על הדת, על אלוהים, על מחלת אביה ובעיקר על החיים. מילדה שעושה כמצוות הוריה היא הופכת להיות ילדה דעתנית, שאינה מוכנה שיכלאו אותה או את דעותיה.

בעדינות וברמזים ללא העברת ביקורת מעלה א.ב.יהושע את כל התהיות של העולם כולו. דת, יחסי הורים וילדים, יחסי עובדים זרים, היחס למבוגרים ובעיקר חיפוש הזהות והשלת המסכות, או גם עטיתן. המילים שלו נשזרות במשפטים מתנגנים כמו רודפים בריקוד אחד אחר השני. אי אפשר לעצור את הקריאה, אי אפשר לעצור את שטף המחשבות החכמות של הנערה רקֶלֶה.  הקורא שאוב לעלילה ונע יחד איתה.

הכתיבה של א.ב.יהושע משובחת. כמו פנינים הנשזרים למחרוזת ספרותית, ההומור הדק בעיקר בשיחות בין רקֶלֶה להוריה או לסבתה מעלה חיוך.

הרגשות הסוערים של, רקֶלֶה רגשות ומחשבות על סתירות העולם, על הדת, על האנשים ובעיקר על סבלם של הילדים על התמודדות עם המוות מועברים בעדינות עוצמתית בספר ומאחדים את העלילה ואת קצותיה.

א.ב.יהושע מפגיש את רקֶלֶה עם דמויות רבות שכל אחת מלמדת אותה פרט על העולם. רקלה הנבונה יודעת לשאול ויודעת להשיב.

יש קשיים וסבל בספר, אבל הכל דרך פילטר עדין של נערה מתבגרת. המספר יודע כל מספר דרך עיניה של רקֶלֶה הבת היחידה המוקפת באהבה.

נושא אחד משלל הנושאים שמעלה הנובלה נגע לליבי והוא הדגשת הקשר בין עולם הצעירים למבוגרים. רקֶלֶה קשורה לסבים שלה והם אליה, כל אחד מהם מלמד אותה, סבתה מבקשת ממנה לשמור על קשר עם המורה אפילו שזו לא תלמד אותה יותר כי “תמיד לומדים ממורה זקנה.”

נובלה רעננה, מתוקה ונקייה, נובלה מחויכת עם הרבה אהבה לדמותה של רקֶלֶה, לחיים, לאיטליה.

רוצו לקרוא, לא תתאכזבו.

הבת היחידה, א.ב.יהושע

הוצאת הספריה החדשה, 2021

תגובות בפייסבוק