ספר על חברות. חברות נשים.

חמש חברות. שתיים מהחבורה הן חברות ילדות ושלוש האחרות הצטרפו אליהן  כשנפגשו בהפסקה בשירותי התיאטרון וגילו שכולן שרות נפלא.

הן מקימות להקה בשם דוגי”ת, שם המורכב משמותיהן, דרורה, ורדה, גילדה יפה תלמה. הן מופיעות במהלך כמה שנים. שנים שבהן הן מוצאות בני זוג, מקימות משפחה. שנים שבהן החברות מתהדקת ואף הופכת להיות חברות של הנשים והגברים.

היום הן עברו את גיל השבעים. דרורה היפה והדומיננטית שבהן נפטרה לפני שלוש שנים. והיום הן סועדות חברה נוספת, תלמה.

תלמה והמספרת, גילדה, היו חברות טובות מגיל בית הספר העממי. חברות הדוקה. גילדה מטפלת בתלמה במסירות רבה כמו אחות רחמניה. מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תאריך חיים.

ארבע מדברות ואחת שותקת. דרורה היא השותקת אבל דבריה נשמעים גם כשהאדמה מכסה אותה. לפני שנים הן נשבעו לומר את האמת, השתיקה שלהן והאמת והשקרים פורצים עכשיו מכל מקום. כשהן על סף הגיל השלישי, הן מרשות לעצמן לומר כל מה שעל ליבן. והן אומרות.

כבר מתחילת הרומן מרגישים במתח שבין הבנות והבעלים. תחושה של אווירה כבדה, תחרות מי שרה טוב יותר מי מהילדים מוכשר. גם בין הגברים היתה יריבות, מי יותר שנים בצבא ומי היה ביחידה יותר מובחרת.

הקרקע הזו מצמיחה עוינות פנימית, גם אם הן חברות של שנים המתח שם. מתח בין החברות ובין הזוגות ותאמינו לי יש הרבה מתח בינהם.

הקריאה בספר לא היתה לי קלה. היה קשה להתחבר לצורת הכתיבה ולהבין מי מדברת ומי זו ששותקת. זמן רב לקח לי לקרוא את הספר. בתחילה חשבתי שזהו בגלל משבר קריאה, אבל כאשר סיימתי אותו הבנתי שהסיבה המרכזית היא המועקה שהעלילה השאירה עלי. הרבה אירועים חוו הנשים, מתח רב ושקרים שמתגלים עכשיו מעיקים ומציקים. גילדה הגיבורה זו שכותבת ספרי מתח, דווקא ממנה מסתירים את הפרטים החשובים. היא האחרונה שיודעת ועל כך היא כועסת. “רק אני לא ידעתי כלום! חמישים שנה כולכם מקפיצים אותי לכל צרה ושמחה גילדה פה גילדה שם…אבל אף אחד לא חשב ליידע אותי במה שקורה?”

לא רק המועקה היא זו שמנעה ממני קריאה רציפה, משהו בריבוי האירועים הפריע לי. ההסתרה מגילדה היתה לא אמינה עבורי. השאלות ששאלתי האם זו חברות טובה? ובכל זאת ימים רבים לאחר תום בהקריאה הספר מהדהד בי. כאילו מושך בכנף חולצתי ומציק לי.

זהו אומנם סיפור על חברות, על אמת ושקר, על גלוי ונסתר, על השלמה והכלה של זיקנה על פרידה, על מוות והתמודדות עם הפחדים ממנו.

זהו ברובד הגלוי, ברובד הנסתר זהו סיפורה של מדינתנו. הנשים הן בנות גיל המדינה. את הלהקה המזמרת שלהן הן הקימו לאחר מלחמת ששת הימים, ימים של חדוות נעורים ואולי אופוריה וביטחון. הלהקה התפרקה לאחר מלחמת יום הכיפורים. אין סמלי יותר ממה שקרה לנו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים ובעיקר השבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

הקושי בקריאה הוא החוזק הסיפורי של הספר. גבריאלה אביגור רותם שוזרת קולות נשיים וחברות אמיצה כמו מלאכת רקמה, לכל דמות קול וצבע ייחודי המאפשר מבט על תמונה שלמה. בתוך הקולות  אורגת הסופרת שירים מתקופות שונות ודרכם ניתן ללמוד על הדמויות ועל המדינה. כל זאת בשפה ססגונית ומעולה. העברית ,איך אומרים? מצוחצחת ונפלאה, ממתק.

אני הייתי מכנה את הרומן “ארבע מדברות ואחת שותקת” כרומן מאתגר. רומן שמביט אל תוך העיניים של הקורא ואינו עושה לו נוח.

ארבע מדברות ואחת שותקת, גבריאלה אביגור-רותם

עורך, יגאל שוורץ

הוצאת, כנרת זמורה, 2020