“אין דבר” של אדוארד סנט אובין הוא ספר  של ייאוש  שאינו נוח כלל.

מודה לא שמעתי ואף לא ראיתי את הסידרה המדוברת פטריק מלרוז.( כמעט ואיני צופה בטלוויזיה, זו הסיבה) הספר “אין דבר”  הוא הבסיס לסידרה. ספר שיש בו יסודות אוטוביוגרפים.

וידוי נוסף, סיימתי לקרוא את הספר לפני שבועיים ולא ידעתי מה דעתי עליו. כמה ימים הוא ליווה אותי במחשבות. אם ספר מלווה אותי במחשבות  זה סימן עבורי, שיש בו איכות ואני מתחילה לבדוק עם עצמי מה “המשהו” שמטריד אותי.

אתחיל מהשורה התחתונה. הספר “אין דבר” הוא ספר מיוחד. יש בו את כל המרכיבים לספר טוב: דמויות מעניינות, לא תמיד במובן החיובי, כתיבה משובחת, תיאורים ציוריים לעיתים ציורים מדי. התיאורים מהווים מטונימיה לדמויות ובעיקר לתחושות של הדמויות. התיאורים לפעמים נמצאים על גבול הציור עד סוראליזים. תיאורים ציוריים אלו עומדים בסתירה לדמויות.

בספר יש ביקורת חברתית קשה על המעמדות והרצון להשתייך אליהם.

זהו סיפורו של פטריק שגדל במשפחה אריסטוקרטית בעלת יחוס. משפחה כל כך חשובה שאנשים רצו להיות בקרבתם למרות אופיו  המתעלל של האב  ואומללותה של האם.
דיוויד, אביו של פטריק, רצה להיות פסנתרן, אביו זלזל ביכולות שלו ובמקצוע  הפסנתרן ודיויד למד רפואה. נישואיו עם אלינור השברירית והחרדתית פלסו עבורו דרך למעמד חברתי גבוה. הויתור על הנגינה הובילו אותו לדמות המפלצתית והמתוסכלת. אלינור היא בת למשפחה מיוחסת ועשירה מאוד.

בתחילת הספר אנו פוגשים בפטריק בן החמש וחצי, ילד בעל דמיון רב ושרוי בתוך עולמו הפנימי, פטריק מושפע מהסביבה שבה גדל. תיאוריו של פטריק כמתבודד ממחישים את ההבנה הפסיכולוגית שלו.

פטריק  גדל לעצמו ועם עצמו, אף אחד מהוריו אינו שם לב אליו. אמו שתינית וחרדתית שמחפשת בכל רגע להימלט מהאחוזה. אביו מפלצת מהלכת המהווה איום אפילו על הנמלים שבחצר. פטריק עצמו חושש מהנשימות שלו.

בבוקר המדובר מתכוננים בני הבית לאירוח של שני זוגות חברים. חברים שכל רצונם הוא להיות בקרבתו של דיויד, האריסטוקרט המיוחס. למרות שהם יודעים על אופיו ואף מזכירים אירועי עבר של התעללות מצידו הם אינם עושים דבר. הם אפילו מחייכים.

המפגש עם החברים מהווה ביקורת חברתית על צביעות החברה, על אוזלת היד של האנשים הקרובים מול אדם מפלצת.

באותו היום עובר פטריק אירוע טראומטי  שישפיע על חיו. אותו אירוע יוביל אותו להיות הבוגר האומלל שיהרוס את חיו בכל דרך אפשרית

בשפה מדויקת ואפילו סגפנית מתאר אדוארד סנט אובין את ההתרחשות באחוזה. הוא מעביר את הביקורת על החברה דרך עיניהם של כל הדמויות. כל דמות נותנת דעתה על המתרחש ובעיקר על הדמויות ודמותו של דיוויד בפרט.

אדוארד סנט אובין אינו חוסך את הביקורת שלו והלעג שלו לאותם חברים של הוריו. חברים  שמרגישים מנופחים בזכות ההזמנה לאחוזת המשפחה., הוא מדייק בתיאוריו המצומצמים ומביט אל תוך האמת. הוא מביט אל תוך עיני הסביבה במבט נוקב ומאוד לא נעים. אותם חברים מנהלים שיחות על מה נכון ומה מוסרי, בעוד שהם נמנעים מלפעול בעצמם מול חוסר המוסר.

תרגום הספר הוא “אין דבר” בעוד שמילולית הפירוש הוא “לא חשוב”. נדמה שהשם הוא אירוניה ולעג, כי כל האירועים שעברו על פטריק חשובים מאוד בעיצוב אישיותו ואופיו, או נכון יותר אירועים שהובילו אותו לאיש האומלל שצמח מהם.

ספר שאינו קל, הנושאים שעולים ממנו מהדהדים רבות לאחר הקריאה. כשנושא אחד משמעותי העולה מהקריאה והוא, לאיזה אדם תצמח מתוך האומללות, לאומלל או לאדם חזק. האם האירועים משפיעים עליך לרעה או מחשלים אותך?

אין דבר, אדוארד סנט אובין

ספר ראשון בסדרת פטריק מלרוז

מאנגלית, דבי אילון

ספרית הפועלים 2020