הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

בצד הלא נכון של הלילה- דפנה שן

“בצד הלא נכון של הלילה” הוא ספר שירה מרהיב ביופיו וברגישותו. ספר שבו כל מילה, כל אות, כל צילום השאירו רישומם על עורי.

בערב ראש השנה קיבלתי מתנה מחברה אהובה,נירית הלבני, בהקדשה כתבה לי : ״ קראתי והחלטתי שאת חייבת להכיר גם.”

את שיריה של דפנה אני מכירה מהפייסבוק. עכשיו הם כאן לפני מקובצים ומאוחדים בספר “בצד הלא נכון של הלילה”.

דפנה היא צלמת מוכשרת ומשוררת רגישה. או להפך. בספר היא מאחדת את שתי האומנויות. שיריה מלווים בצילומיה הנפלאים והאסתטיים, ונדמה כי השיר יוצא מהצילום או הצילום נכנס לשיר. שתי המדיות נפלאות ושלובות אחת בתוך השנייה. הספר מרהיב ביופיו, וזו אינה קלישאה. ספר ששבה את עיניי בצילומים המדויקים והנקיים. צילומי טבע יפיפיים.

השירים שבספר הם שירים אישיים, חושפניים. דפנה שן מגלה בפני הקורא את רגישותה והפגיעות שבה. הנוכחות האישית שלה מורגשת וחזקה בשירים.

מרבית השירים  האישיים מתארים מצבים נפשיים אינטימיים של בני הזוג. שירים שבהם כל מי שקורא אותם יכול לתהות שהמילים נכתבו עליו, או בשבילו.

השירים רגישים המתארים מצבים יומיומיים ואישיים. החפצים בשיגרת היומיום הופכים למטונימיה לאנשים ולעצמה. כמו בשיר “על השולחן”, כוסות התה החבוקות מדומים לה ולבן זוגה, אך מילה קטנה שנאמרה גורמת להתכנסות ופגיעות. המפה היא זו שמדומה להם “המפה הזעיפה קמטים, חלונות ריבועיה הוגפו  והחשכנו.” (שיר שקיבלתי רשות מדפנה ללמד את בת הקונסול במומבאי הרחוקה)

שיריה חושפים מערכת יחסים זוגית ארוכה. מספרים על העבר, על הווה, על זיכרונות מהעבר.

יש אפילו שירים על המגפה, על המסכה, התפרצות המגפה,סגר ושמירת מרחק.

“עכשיו אסור לגעת בפנים וזה בזה, אבל בפנים אני כבר נגועה.”

נוגעת בעדינות בהזדקנות, “ההווה שהתחולל בי מלוא עוזו, אוזל…”

אחד השירים הנפלאים בעיני הוא “ולחושך קראה אור” מתאר את מערכת היחסים המופלאה בין בני זוג.

 דפנה נולדה בקיבוץ רמת יוחנן, בשיריה היא מתארת את החיים בקיבוץ ובטבע שאותו היא אוהבת. לאחד השירים היא קראה “לינה משותפת” צמד מילים שמובן לכל מי שגדל בארץ, אך כאן היא משתמשת במטבע הלשון בשימוש שונה.

לִינָה מְשׁוּתֶּפֶת/ דפנה שן
אַבָּא שֶׁלִּי מְגַדֵּל כֶּלֶב.
אַבָּא בָּנָה מְלוּנָה לַכֶּלֶב וְרִיפֵּד בְּמִזְרָן וְתָלָה מְנוֹרָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ חוֹרֶף הָיָה קַר לַכֶּלֶב אָז אַבָּא הֵבִיא תַּנּוּר לְחִימּוּם.
רַעַם חָזָק הִבְהִיל אֶת הַכֶּלֶב אָז אַבָּא הִרְשָׁה לוֹ לִישֹׁון בַּסָּלוֹן.
הַכֶּלֶב הִרְגִּישׁ עָצוּב אָז אַבָּא הִשְׁכִּיבוֹ לְיַד מִיטָּתוֹ.
הַכֶּלֶב וְאַבָּא יְשֵׁנִים עַכְשָׁיו יַחַד
וּכְשֶׁהוּא בּוֹכֶה בִּשְׁנָתוֹ הוּא מַרְגִּיעַ אוֹתוֹ.
כָּמוֹנִי, אוֺתִי, בְּעַצְמִי
מְכוּרְבֶּלֶת בְּלֵילוֹת בֶּהָלָה.

הטבע עצמו מגויס לתיאוריה  האישיים. היא משתמשת בו כדי לתאר את  תחושותיה, לפעמים מציין את העובדה שהיא אינה כמו הטבע, אלא נעזרת בו לתאר אותה. חתולה, פרפר.

לא רק על הזוגיות היא כותבת. היא כותבת על הגעגועים, על ילדותה, על הוריה ותמונות זיכרון. געגועים לימי ילדותה, להוריה, לחום של שמיכת הפיקה שאביה עטף בה אותה בימי אזעקות.

הצילומים הנלווים הם מטאפורה לשירים ואולי לרגשות. הם חלק אינטגרלי מהמילים וכל כך מתאימים עצמם לשיר, או להפך, השיר מדבר כמו התמונה.

יש לי הרגשה שדפנה קמה בבוקר וכל רגע מחייה היא מתרגמת לשיר, מביטה אל העולם החיצוני והפנימי והמילים והמטאפורות זורמות אליה וממנה. בדיוק כמו שאני מביטה אל העולם החיצוני ומיד מתרגמת אותו לשפת הציור והצבעים.

יכולתי לשבת שעות ולהתבונן בצילומים המושלמים וכל מה שרציתי הוא לנסות להיכנס אל תוך התמונה ולהיות חלק ממנה. חלק מיופי עוצר נשימה וממילים כל כך מדויקות.

אין לי ספק שהשירים של דפנה יחלחלו לציוריי והצילומים המרהיבים שלה יהוו עבורי מקור השראה.

תודה לך נירית שדייקת אותי כל כך, תודה לך דפנה על האוצר שאיגדת בספר מרהיב ונוגע.

בצד הלא נכון של הלילה, דפנה שן

עריכה, יקיר בן משה

הפקת דפוס,פאזל הפקה ומיתוג,2020

את הספר ניתן לרכוש ישירות אצל דפנה שן.
לכשייפתחו החנויות-  במילתא רחובות, סיפור פשוט ותולעת ספרים.

תגובות בפייסבוק