“ממזרת” הוא ספר עדין ופוצע. סיפור אהבה רגיש עם כאב שנובע בגלל כבלי מנהגי הדת.

“ממזרת” הוא ספר שמביא לקידמת הבמה והתודעה את אחד הנושאים הדתיים החוקתיים הסבוכים.

ממזר הוא בעל אות קין ועשרה דורות קדימה ממנו יישאו את אותו האות. עד היום לא הצליחו לפתור את סוגיית הממזרים.

הספר מביא את הסוגיה בכאב וצער. הוא מעלה את הדיון בפני הקורא ושופך אור על אהבה של שני זוגות ,שני דורות שאינה יכולה להתממש בחברה היהודית והישראלית.

מעבר לכך הוא מעלה את השאלה המגדרית הכואבת. מה עושה אשה נשואה אשר בעלה נעלם, נעדר במלחמה, האם שנים לא תוכל לממש אהבה אחרת? האם שנים תאלץ להישאר בגפה ולא תוכל להביא ילדים לעולם בעוד הגבר גם אם הוא נשוי יכול לפזר זרעו?

לא בכדי נקרא הספר “ממזרת” ללא יידוע, כמו בא לומר לנו שאין ממזרת אחת, שהממזרת אינה רק זו גיבורת הרומן, אלא ישנם עוד ילדים הנושאים את אות  הקין. והיא הגיבורה נושאת את הדגל בשמם על מנת למחות על העוול הדתי חוקתי.

נעמי גיבורת הרומן מגיעה למשרדי הרבנות על מנת להירשם לנישואים עם יואב בחיר ליבה. להפתעתה היא מגלה שהיא אסורה לנישואים. הרב שולח אותה לבדוק עם אמה את הבעיה.

אירוע זה בפתיחת הספר מוביל את נעמי למסע. מסע חיפושים אצל הוריה. נעמי גדלה כבת יחידה בבית אוהב ותומך אינה מסוגלת לעכל את הידיעה שהיא ממזרת. היא תוהה כיצד הגיעה למצב זה ומדוע הוריה הסתירו זאת ממנה.

המסע הוא מסע כפול של נעמי ושל הוריה, רות ובועז. גם זמן הסיפור הוא כפול, תנועה בין עבר להווה.

איני רוצה לכתוב פרטים על העלילה על מנת לא לפגום בקריאת הספר היפיפה והעדין.

ובכל זאת מעט.

שנות השישים המאוחרות. רות בת השלושים מגיעה מחיפה לשכונה קטנה בירושלים, רות, עולה חדשה מרומניה. מגבלות השפה והפחדים האישיים של רות גורמים לה להתרחק מאנשי השכונה, עד שבועז פוגש אותה.  לאט לאט ובצעדי ריקוד מהוססים נרקם ביניהם סיפור אהבה.כמה יפה הסיפור ובכמה עדינות עוצמתית הוא מתואר.

בהווה אנו פוגשים את נעמי, בתם של רות ובועז. נעמי סיימה את לימודי האדריכלות בבצלאל. נעמי מאורסת ליואב, רופא. סיפור האהבה ביניהם מקביל ביופי ובאהבה האינסופית של הגבר לאשה לסיפור אהבתם של רות ובועז.

אלא שעל אהבת שני הדורות ושני הזוגות מאפיל סוד, מאפיל חוק הלכתי שמונע מהזוג הצעיר לממש את אהבתם.

ממזרת הוא ספר כל כך עדין ורגיש. ספר שהקריאה בו קולחת ומרתקת. העבר וההווה שזורים זה בזה באופן טבעי. כתיבת העבר מסופרת על ידי מספר יודע כל  כתובה בשפה גבוהה על מנת להבדיל מזמן ההווה, סגנון כתיבה המותאם לכתיבה באותה התקופה. מה שיוצר אמינות. כתיבה שאינה מאולצת, אלא נראת באופן טבעי. בתקופת העבר מצליחה מיכל פנקל להחיות את התקופה הזכורה לי מנעורי. השלג הכבד שירד בירושלים בסוף שנות השישים, אני זוכרת שאבי גויס לפנות אותו, התושבים היו סגורים בעיר, ואנחנו תלמידי כיתה ח’ נסענו לראות  את הבוץ שנותר ממנו. ובאותה נבנית רחבת הכותל המערבי, הסידרה חדוה ושלומיק משודרת בטלוויזיה בשחור לבן, ואיך אפשר לשכוח את המיני שפרץ לרחובות וחשף זוגות רגלים לרוב.

נעמי גיבורת הספר זו שחושפת את עברה היא המספר בלשון יחיד את סיפורה. היא זו שמתמודדת בכאב רב עם עברם של הוריה. כמה נחמץ ליבי על אהבתם. אהבה כל כך מרגשת ואמיתית.

הדמויות ברומן עגולות ומתפתחות, אמינות ומרגשות הגורמות לקורא להתאהב בהן. בחירת שמות הגיבורים: נעמי, בועז ורות היא בעלת משמעות מקראית הנותנת מקום למחשבה על הסוגיה שבספר.

מיכל פנקל טוותה עלילה שנדמה ואיש לא כתב עליה לפניה. בכתיבה חכמה ומרגשת היא מצליחה ללפות את הקורא ולגרום לו להתקומם על עוול שנעשה. זה מה שקרה לי, עוול שניתן לפתור אותו.

מיכל פנקל היא עורכת דין העוסקת בצד המשפטי של הממזרות. לכן הכתיבה והעובדות של הספר מאוד אמינים, סיום הספר גם הוא פתרון הגיוני.

איך נפתרת סוגיית הממזרות בספר? תצטרכו לקרוא בעצמכם ולגלות כיצד, עד שתגיעו לסיום הנפלא תהינו מסיפור אהבה עדין ויפיפה, רגיש ונוגע ללב הנשזר על רקע היסטורית המדינה.

סיפור מרגש, ממליצה בחום.

ממזרת, מיכל פנקל

הוצאת סביונים, 2020