הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
חמצן – ספרו השני והמשובח של אמיר זיו
חמצן הוא ספר מטריד ומדיר מנוחה. כשמו כן הוא. במהלך הקריאה ובסיומה תזדקקו לחמצן והרבה.
אמיר זיו עשה זאת שוב. שוב הצליח לרתק אותי ולהיות ספונה בין הדפים של העלילה שברא. שוב לא יכולתי להיפרד מהדמויות ולהשאירן לבד. בכל רגע התמגנטי אל הספר ברצון לדעת מה יעלה בגורלן.
כן. הביטוי “סיימתי לקרוא ונותרתי בלי אוויר או בלי חמצן” אינו קלישאה או ביטוי שחוק. צריך לקרוא אותו כדי לדעת מדוע זקוקים לחמצן. לקרוא את הסיום שהוא למעשה הפתיחה.
זהו ספר שאינו מניח. ספר על כוח שהוא למעשה חולשה. או נכון יותר, חולשה שמסתתרת מאחורי הכוח.
״אתה מנסה לנשום אבל חמצן לא נכנס…אתה פותח את הפה בשביל לבלוע אוויר …שואף מהאף אבל הנחיריים סתומים, זה הפחד הכי מוחשי.. חמצן זה הדבר הכי ברור, אי אפשר בלעדיו. עוד כמה שניות ככה ואתה מת.״
קשה לכתוב פרטים על הספר מחשש לספוילרים.
עלילת הספר מתרחשת במשך שלושה ימים ומתארת שלושה דורות של בני משפחה שבה הכסף הוא הכוח. שלמה אב המשפחה היה בעל מחרטה קטנה בפתח תקוה ומשם התקדם עם שותפו לבעל מפעל של 5700 עובדים המייצא ל 13מדינות.
שלמה האב והסב הוא איש כוחני השולט בכל מי שקרוב אליו. הוא המחליט והמבצע.
סיגל אשתו הנשלטת על ידו וכדי לשרוד היא מגלה את הכוח של הכסף.
דפני הבת שכל חייה היתה נתונה לביקורת של אביה מגלה עכשיו את הכאב בכך שלא השכילה לצאת מהשפעת הוריה.
רן הבן של דפני והנכד האהוב של שלמה מגלה את עצמו בתוך הסבך של המשפחה. רן המתבגר מגלה את עולם הנעורים והאת הצעדים הראשונים מול בנות המין השני הגישושים הראשונים שלו מובילים אותו לפעולות של “מבחני אומץ.”
שלושה ימים, שלושה דורות, מסיבת יום הולדת וחקירה. כל הפרטים האלו הם השלד של הרומן הבנוי במהופך, פרקים מהסוף אל ההתחלה. מבנה שיוצר מתח. רציתי לדעת מה הוביל להתחלת הספר שהוא בעצם גם הסיום.
ותאמינו לי, כשהגעתי לסיום נותרתי ללא חמצן.
את ספר הביכורים של אמיר זיו “ארבעה אבות” קראתי כשכולי קודחת מחום ולא יכולתי לעזבו. “חמצן” ספרו השני אינו נופל מקודמו. למרות חוסר הריכוז של ימי הקורונה שהתפתחו אצלי, קראתי את הספר בנשימה עצורה.
בעלילה מצומצמת של מספר ימים ומעט דמויות מצליח אמיר זיו לקפל חיים שלמים, עולם גדוש, ובעיקר ביקורת חברתית ובדידות שזועקת. ביקורת על ההון והשלטון, על הזיוף של הכסף ככוח. על חוסר תקשורת בין בני המשפחה. על כעסים של שנים ועל סודות ושקרים שמובילים את הדמויות לאבדון.
הדמויות שבספר גם אם הן חזקות ובעלות כוח ועוצמה כלכלית מתגלות כולן כדמויות אנושיות בעלות חולשות ופחדים פנימיים, ללא קשר לחיצוני. אבא של דפני איש בעל כוח הופך חלש מול חברו שפגע בו.
רן בגיל ההעשרה חושש מקשר ופגיעה של בנות המין השני. מבין כל הדמויות נקשרתי לדמותו של רן. נער מתבגר שאינו יודע מה עליו לעשות עם רגשותיו, כלפי חוץ, לכאורה, יש לו כסף, מעמד, חיים נוחים, אך בבסיסו הוא פגיע ורגיש ואפילו גמלוני ברגשותיו.
הכתיבה של אמיר זיו משובחת. השפה שלו מצוחצחת ונקייה, שפה שמזמן לא קראתי כמותה .”גלגלי מכונית גורסים את אבני החצץ.” הוא מבין את הגיבורים שלו ויודע את תהליכים הנפשיים שלהם והסיבות התנהלותם. הוא מוביל אותם ביד בטוחה.
העלילה מהודקת ובנויה היטב. אמיר זיו יודע להוביל את העלילה וליצור מתח אצל הקורא. כן, יש הרבה מתח בספר וכאשר מסיימים חייבים לחזור להתחלה שהיא למעשה הסיום ואז, כמו שאמרתי זקוקים לבלון חמצן גדול מאוד.
קחו הרבה אויר, ורוצו לקרוא את “חמצן”.
חמצן, אמיר זיו
הוצאת עם עובד, 2020
את הסקירה שלי על ספרו “ארבעה אבות” תוכלו לקרוא כאן סקירה שלי על הספר
על בוקר מרתק שבו התארח אצלי אמיר זיו בסלון הספרותי תוכלו לקרוא כאןאמיר זיו אצלי בסלון