עלמה בפריחה הוא ספר סיפורים שונה ואחר.

הסיפורים שבקובץ אינם בנויים לפי המתכונת שאנו מכירים. אין בהם עלילה, דמויות, קונפליקט. אז מה יש בהם? שנינות, תיאור מדויק וביקורתי, עין וחוש ליופי, הומור, געגועים וביקורת על המשטר.

אני הייתי מגדירה את הקובץ כמחשבות של הסופרת בעזרת תיאורים.

טיטיאנה טולסטיה היא נכדתם של אלכסיי ניקולאביץ’ טולסטוי (לא לב טולסטוי שכתב את מלחמה ושלום) סופר מדע בדיוני חלוצי , ובנם של הרוזן ניקולאי אלכסנדרוביץ’ טולסטוי  ואלכסנדרה לאונטייבנה טורגנבה, קרוב משפחה של ניקולאי טורגנייב והסופר איבן טורגנייב.  סבתה של טולסטיה הייתה המשוררת נטליה קרנייבסקאיה. טטיאנה נצר למשפחת סופרים ויוצרים חיה ונשמה ספרות. מהם ספגה את העין החדה ואת הראייה המיוחדת.

טטיאנה טולסטויה היא סופרת חדה ומדויקת, היא בעלת אומץ, שכן היא מעלה על הכתב מחשבות שאנו לא מעיזים לומר.

הכתיבה של הסיפורים מאוד מדויקת, המחשבות נוקבות, והתיאורים מאוד מרוככים. הסיפורים מצומצמים אך בעלי נפח ועניין. מעט שהוא מרובה.

קובץ הסיפורים שבספר נכתב בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. טטיאנה  לוקחת אותנו ומראה לנו את המקומות שבהם היא חיה. הסיפור הראשון שבקובץ שממנו נלקח שם הספר “עלמה בפריחה” מתאר את הגיבורה ועבודתה כמחלקת מברקים. דרך מסלול העבודה וחלוקת המברקים היא מתארת את לנינגרד על בתיה, קירות הבתים, הקישוטים. התאור של המקומות הוא תיאור צילומי על כל הפרטים.

“האספלט כמו כל אספלט, שלוליות או אבק, כניסות ראשיות מזעזעות….אם מביטים אל על אפשר לראות  עיר אחרת, שם עוד מתגוררות מסכות, לצד אגרטלים, חלומות מחודדים, מלאכים.״

הסיפורים הם למעשה מחשבות והגיגים על הכל. אומנם ניתן היה לכתוב סיפור עלילה עם נבכי נפש ומטאפורות על כל אחת מהמחשבות. אבל טטיאנה בחרה להעלות את המחשבות כלשונן. והקורא בונה במוחו את המראות והעלילה. למשל תוך כדי קריאת הסיפור “סוניה” שבו מתארת טטיאנה את התנהגותה של סוניה ו״חוכמתה״. אני בניתי לי עלילה עם צבעים ושיחות ודמות מיוחדת.

“עלמה בפריחה” הוא ספר שבו לזיכרונות תפקיד ומקום חשוב.  בסיפור “קירות לבנים” שבו משתוקקת הגיבורה למצוא  בבית משהו משל ינסון, “הרי לא ייתכן שלא נשאר ממנו דבר.” מה שהם מוצאים מתחת לטפטים הוא את ההיסטוריה של רוסיה. ״קרענו וקימטנו עוד ועוד את שכבות הזמן, שבריריות כעיתונים ישנים מודבקים.״

הזיכרונות האישיים של הסופרת מוצאים מקום נכבד בסיפורים, כשהיא מוצאת את בובת הדוב של ילדותה היא נזכרת בגעגועים ונוסטלגיה בתקופה.

״אני אוהבת חפצים מיותרים. כל בדל של משמעות פרגמטית, מסחרית, מניפולטיבית, שהיה בהם אבד זה מכבר, התועלת התנדפה ונחשפה נשמתו של החפץ״

הסיפור “אבא” מקפל בתוכו קשר של בת ואב ודרך הקשר את הבנת העולם. דרך החפצים שלו היא נזכרת בו. במזוודות הישנות היא מוצאת בגדים. הבגדים הם מטונימיה לאביה. ״נפשי נקשרה בתכולה, בשמימית״ מכאן היא נזכרת בו ובה בילדותה. נזכרת שהיה צעיר וכששאלה ממה עשוי העולם הוא דיבר איתה על גרויטציה. אנרגיה, תורת היחסות והיא אומרת, “זה לא מה שחיפשתי.”

אחד הסיפורים המועדפים והשנונים שאהבתי הוא “יום ריק”.

יום שעובר ללא כלום. יום קצר, יום מיותר, יום שלא ייזכר, יום שהוא כמו מתנה שמקבלים.

״יום ללא תאריך, מחוץ לספירה האנושית, יום סתם כך-חסד אלוהי.״

כמה יפה התיאור הזה של יום סתמי, לכאורה. אבל בעל משמעות.

שני ציטוטים שאהבתי במיוחד הם:

״החלום הוא קרובה של הספרות.״

״חלומות אינם חולפים בלי להשאיר עקבות, משהו מהם נשאר לתמיד.״

קובץ סיפורים או יותר נכון, מחשבות חכמות על החיים דרך אירועים ופעילויות של הגיבורה.

מחשבות וסיפורים שחודרים לנשמה ונשארים בתודעה בזכות הכתיבה החכמה והישירה.

ממליצה בחום.

עלמה בפריחה וסיפורים אחרים, טטיאנה טולסטיה

מרוסית, דן ורשקוב

הוצאת עם עובד, 2020