הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
איך ללטף קיפוד – מור אסאל
“איך ללטף קיפוד” הוא ספר אנושי רגיש ודוקר. ספר שאינו נותן מנוחה ושלווה נפשית עד שמגיעים לסיומו.
הקריאה בספר החזירה אותי לתקופת הנעורים הגמלונית. תקופה שבה הרגשות הסוערים אינם מוצאים ביטוי. המחשבות אינן מבוטאות כהלכה או שנדחקות וכתוצאה מכך מסתבכים הדברים.
נוגה, אמא לצליל, נערה מתבגרת ולשי ילד על סף ההתבגרות, נשואה לברק, על פניו יש לה הכל, בית מטופח, בעל אוהב שנשבע לסדר לה את החיים. אבל בפנים נוגה שברירית, מכונסת בעצמה, אינה מגלה את רגשותיה ומבטלת את רצונה, כולה עסוקה בריצוי בעלה וחלומותיו. עד ש….
ערב אחד בחזרה מהעבודה היא עומדת על רציף תחנת הרכבת ולרגע נדמה לה שברכבת החולפת היא מזהה את אוהד, אהוב נעוריה. המפגש הרגעי הזה מחזיר אותה על העבר.
מכאן נע הספר במעין מחול מההווה אל העבר. זו נקודת המתח בספר, מתח של ידיעה מראש ורצון לספק את סקרנות הקורא. הקורא יודע שהיא ואוהד לא נישאו והוא סקרן לדעת מדוע. מה קרה לאותה אהבה.פתיחת הספר הזכירה לי את שירו של עמיחי “ספר לימוד החשבון”
עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת
שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ?
וְאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ,
אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ.
וְלֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד
וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ
וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ?……
אותו מפגש מקרי מחזיר את נוגה אל ביתה לא כמו שהיתה. זיכרונות העבר שאותם הדחיקה צפים ועולים. חייה בקיבוץ עם זוג הורים שהיא עצמה לא הבינה מה הם עושים יחד. אמא עסוקה שאינה פנויה לבתה.
בזמן שהבית שלה התפרק היא פוגשת באוהד ובונה איתו קן. וכמו בטרגדיה היוונית היא עושה משגה, מעשה מביש, אותו מעשה מוביל אותה לסבל אחד ארוך ומתמשך, כאב עצום שמסבך את נפשה ורגשותיה. מעשה אחד רע שמוביל למעשה נוראי אחר ולחיים מכונסים ואומללים.
“היא יודעת ששום דבר לא בסדר. יודעת שזה המחיר שהיא משלמת על מי שהייתה פעם. על מה שעשתה פעם”
עד שהיא פוגשת בברק, שמבטיח לה עתיד טוב, והיא מתמסרת לעתיד שלו בלי להבין ולבדוק מהו העתיד שלה.
חייה הם חיים של רגשות אשמה רצופים, חיים של חוסר ביטחון שאינה טובה מספיק. חיים שבהם היא מרגישה אף אחת. חיים של חרדות מהעולם החיצוני.
“אבל הידיעה שהמפלצת שם, מתחת למיטה, מחכה לקפוץ עליה”
בהווה נוגה היא קרמיקאית המסתגרת במרתף בסטודיו שבנה לה בעלה.
“המקום היחיד בעולם שיש בו בדיוק מספיק חמצן בשבילה: לא יותר מדי ולא פחות מדי. המקום היחיד שבו היא לא הרגישה צורך לרַצות מישהו, או להיכנע למישהו, או להיזהר ממישהו.”
מור אסאל טוותה עלילה מציאותית ואמינה עם דמויות אנושיות ומורכבות. ביד מיומנת היא הובילה את הגיבורה מנקודת הפתיחה אל הסיום. היא לא עשתה לה הנחה ולא נתנה לה פתרונות קלים ובזה יצרה אמינות אצל הקורא.
הכתיבה של מור אסאל מדויקת, רהוטה, כנה, הקורא חש באהדתה לגיבורה. תיאורי הנפש, או נכון יותר תיאורי המצבים של הדמויות, שמעידים על נפשם הפנימית עוררו גם בי אהדה לדמות השבירה. הדמות השברירית והשבורה של נוגה עוררה בי רגשות חמלה. דמות שמדחיקה את עצמה ואינה בודקת מה היא רוצה.
זהו ספר ביכורים שאינו כזה כלל. לטעמי זהו ספר בשל. מור אסאל הצליחה לקפל חיים שלמים שבירים בתוך עלילה אמינה.
בספר יש דמות קטנה שולית שמלווה את נוגה מהרגע שבו חזרה הביתה באותו הערב עד לסיום הרומן והיא הקיפוד. הקיפוד הוא מציאותי וסמלי. ברגע שהקיפוד הוכנס מהגינה לביתם לומדת נוגה אט אט לחיות עם הקוצים, הקוצים והאמירות הדוקרות של בתה, הקוצים של אמה, קוצי הנישואים ובעיקר המחטים הפנימיים שלה שדוקרים, מכאיבים ופוצעים ללא הרף ואינם מאפשרים לה החלמה.
מרגע המפגש עם אוהד אהוב נעוריה יוצאת נוגה למסע פנימי, מסע שיטהר אותה, בדיוק כמו הגיבור הטרגי, האם תגיע אל נקודת הסיום? האם תפגוש שוב את אוהד? מה יקרה למשפחתה ובעיקר מה יקרה לה עצמה. האם היא תלטף את הקיפוד הפנימי והחיצוני של חייה?
על זה תקראו בספר הנפלא ותעברו את המסע הכואב ומשחרר יחד עם נוגה.
תודה לחברתי הטובה רות אגסי, המורה של מור אסאל, שהמליצה לי על הספר.
אני מעבירה הלאה וממליצה לכם לקרוא.
איך ללטף קיפוד, מור אסאל
הוצאת נופך ספרים, 2020
לצערי
הספר אינו נמצא בחנוית.
אני רכשתי אותו באתר עברית.
ניתן לרכוש אותו ישירות כאן