הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

שעות הערב – ספרו הייחודי של חררד רווה

הקריאה ברומן “שעות הערב, היתה מאתגרת עבורי.  

הרומן סקרן אותי. זהו רומן ראשון שנכתב בהולנד לאחר מלחמת העולם השנייה ומתאר דור שהתבגר במלחמה.

רציתי לדעת מה עבר על הדור הצעיר שחווה מלחמה. מה הן התובנות שאליהן הגיע הגיבור לאחר מלחמה איומה שכזו.

הפתעה גדולה חיכתה לי. על פניו לכאורה אין תשובה לשאלות  מה עבר על הדור הצעיר ואיך הם חווה את המלחמה והאם השפיעה עליהם .

אבל קריאה מעמיקה בספר וסיומו  נותנים הסבר ופרשנות.

הרומן  מתרחש בעשרת הימים האחרונים של שנת 1946.  גיבור הרומן פריץ בחור בן 23  דהיינו הוא היה בן 16 כאשר פרצה המלחמה וכל שנות נעוריו עברו עליו במהלך המלחמה. פריץ גר עם הוריו  המזדקנים. עבודתו כפקיד אינה מענינית ואינה ממלאת אותו. בכל ערב הוא מחפש מה יעשה וכיצד ימלא את השעות הריקות שלפניו. ימי ראשון קשים עליו שכן היום הארוך אינו מספק לו הנאה.

הספר נפתח הישר אל תוך מחשבותיו ומוחו של פריץ. הוא מתעורר בהחלטה שאת היום לא יבזבז, הוא ימצא טעם לחיו. מרגע זה ואילך אנחנו מלווים אותו בכל רגע נתון, וכשאני אומרת בכל רגע זה אכן כמעט כל רגע. פריץ מגלה לנו כל מה שהוא חושב, ומה דעתו על כל מה שהוא רואה. לפעמים השיחות מתערבבות עם מחשבותיו.

השיחות עם הוריו נסבות סביבי :”היכן המפתחות, צריך כאן שקט, לך תראה את” ועוד…

מעבר לשיחות יש משמעות להתנהלות היומיומית השגרתית ואפילו המשעממת, דרך ההתנהלות והשיחות אנחנו לומדים על אורח החיים של הגיבור ובעיקר אנחנו רואים דרכו את העולם היומיומי. הוא מגלה את גופו של אביו, את דרך הליכתו, את המאכלים שאוכל.

מטרה נוספת היא שאנחנו הקוראים נראה את פרטי החיים שמרכיבים את יומו ובעיקר את אישיותו.

הוא  כמו זקן משועמם, מהרגע שמתעורר מייחל שהיום יסתיים. מביט בשעון בשעה אחת וממלמל לעצמו שעבר את חצי היום… השעות הריקות.

״מה קורה כאן?״ ״מה יכול לקרות?״ “אין חדש” ” מה יכול לקרות?” אלו הם משפטים שגורים בפיו.

אני מניחה שמי שיקרא את העמודים הראשונים יניח את הספר מידו ויתהה מדוע עליו לקרוא רשימות של התנהלות בסגנון “קמתי, ישבתי,השתעממתי.” גם לי זה כמעט קרה. ובכל זאת המשכתי לקרוא. מדוע? הכתיבה הנפלאה של האירועים הבנליים דירבנה אותי לקרוא, בנוסף הסתקרנתי להבין מה יש בספר הזה שנכתב מיד לאחר תום המלחמה והפך  לספר פולחן. מה יש בדמותו של פריץ שרבים רצו להכירו ולהבין אותו.

פריץ מלבד היותו משועמם עולמו הפנימי מלא וגדוש. יש לו חשיבה יצירתית על מה שקורה סביבו. למשל הוא חושב שמחלת הסרטן ״ היא מחלה יפה מאוד כמו צמח פראי. אחת המחלות המרשימות ביותר.״

חלומות הלילה מציפים אותו בצבעים וסערות. החלומות לטעמי הם בעלי  רובד פסיכולגי המנסה לשקף את התקופה. אנשים שנעוריהם עברו עליהם במלחמה איומה, איבדו את הכוח להגשים עצמם או, שמא לא ידעו מה רוצים הם מעצמם וחייהם הופכים משמימים. רק בלילה בחלומות הם מצליחים לראות צבעים.

לאורך הרומן הוא מתעסק בהתקרחות של חברו ובפחד מפני ההתקרחות האישית שלו. יש לו הסברים לוגים לסיבות ההתקרחות. אבל העיסוק בהתקרחות הוא סמל מעבר לעובדת אובדן השיער.

״יש ממה ליהנות בעולם הזה ״ אומר לו חברו אדלר ופריץ חושב בהמשך לדברים אלו “התקרחות לא מוכרחה להיות אסון.״

עשרה ימים ביליתי עם פריץ, הוריו וחבריו, ישבתי אתם לשולחן לאכול אפונה, בשר תפוחי אדמה, קולורבי. פריץ לא הניח לי גם כשנפרדתי ממנו בשעות הערב. הוא ליווה אותי במחשבות. חשבתי על אותו הדור שלאחר המלחמה, עד כמה האירועים ההיסטוריים פגעו בהם נפשית. אומנם המלחמה אינה מוזכרת כלל, פרט לציון עובדה שבביתם התגורר חלי כגרמני. אין זכר להתנהלות שלו ושל הוריו בתקופה זו.  אין ספק שהחרדה והפחדים השפיעה עליהם.

אחרית דבר המוגשת בסיום הרומן על ידי המתרגם רן הכהן שופכת אור על דמות הסופר ותקופת כתיבת הרומן.

הרומן “שעות הלילה” הוא רומן הנוגע בקיומו של האדם, מהי משמעות חייו. רומן שאינו עושה נוח. כי הקיום אינו נוח.

מומלץ מאוד.

שעות ערב, חֵרַרְד רֵוֶה

מהולנדית, רן הכהן

הוצאת עם עובד, 2019

תגובות בפייסבוק