אריאל או אלי כמו שהיא מתעקשת שיקראו לה  גדלה בכפר ורדים היא מוותרת על לימודי רפואה לטובת לימודי משחק. בתל אביב היא לומדת חוקים חדשים, כמו לא כל מי שמתנשק הוא זוג.

הימים הראשונים בבית הספר למשחק הם אסון עבורה. ״כל מילה שאגיד תיגמר בזה שאפרוץ בבכי ויצחקו עלי עד סוף הלימודים, או שאהיה התקדים ,זאת שהדיחו כבר ביום הראשון.״

מציאות לימוד המשחק טופחת על פניה. היא חשבה שלימודי משחק הם למידה בעל פה, אימון, עליה לבמה וזהו, במקום זה היא יושבת במעגל של אנשים שבוכים ולומדת להכין קפה דמיוני.

אלי מרגישה עלובה, לא מתאימה לחיים בתל אביב, לא ללימודי משחק. היא בטוחה שבסיום השנה יאמרו לה ללכת.

עד שבן ורוני, שני סטודנטים  מוכשרים, בן במאי חד שכל ורוני שחקן מוכשר, נכנסים לחייה  וכמו במטה קסמים החיים מתחילים להאיר לה. היא משתחררת והופכת לתלמידה מעולה ואפילו כוכבת. היא מגלה את עצמה מחדש, הביטחון העצמי שלה משתפר והמורים רואים אותה באור אחר.

מותו של תלמיד בתאונה מתחיל לערער  את  פני הדברים. אירוע אחד מוביל לאירוע אחר והספר הופך להיות בעל אלמנטים של מתח, תככים, קנאה. התאונה כאילו כוונה על מנת שאלי תוכל לבדוק את כל מה שמתחולל בבית הספר למשחק, ויש בו כמעט כל המרכיבים שאנחנו קוראים ושומעים עליהם בתקשורת.

   גרסת הבמאי זהו מונח הלקוח מתחום הקולנוע,  גרסת הבמאי  היא גרסה של סרט קולנוע (או לעיתים של סרט טלוויזיה או וידאו קליפ) שעריכתה אושרה על ידי הבמאי עצמו. קודמת לה עריכתו של העורך, ולרוב לאחריה באה הגרסה שאושרה על ידי האולפן להקרנה בציבור.  (מתוך ויקיפדיה.)

אבל גרסה היא גם זווית ראיה, צורה נוספת של אותו הדבר.

אינה איזנברג היא סופרת ומחזאית מה שמאוד מורגש בספר.היא  הצליחה לשלב את שני הביטויים יחד בספרה. אלי בודקת עם עצמה את האירועים על מנת לדעת מהי הגרסה הנכונה שלה לחייה. וזוהי גם גרסת הבמאי שכן העיסוק בתיאטרון ובמחזה מאוד משמעותי.

לטעמי מה שהקשה עלי בקריאה הוא דווקא הרעיון שהעלילה והכתיבה כתובים כמו תסריט, דהיינו מלל ושיחות מרובות.

“גרסת הבמאי” הוא ספר  אחר ושונה. ספר שיש בו קצב מה שגורם לקורא להרגיש שהוא בתוך מערבולת הרגשות ובתוך סערת האירועים. ספר מסע שעוקב אחר התפתחות של הגיבורה. מסע ההתבגרות שלה הוא בין כותלי בית הספר למשחק.

מתוודה, פעם ראשונה שהרגשתי שהספר אינו מתאים לגילי והוא כולו שייך לצעירים. ספר גדוש בתיאורים וקצב של חברה צעירים, לא שיש לי בעיה עם זה, קראתי ספרים רבים על צעירים תל אביב, אבל בקריאת הספר היתה לי תחושה שאיני שייכת.

אהבתי את ההתפתחות של אלי, מנערה מפוחדת לנערה שבוטחת בעצמה וביכולות שלה. ובעיקר אהבתי שהיא נשארה נאמנה לעצמה.

גרסת הבמאי, אינה איזנברג

הוצאת כתר, 2020