את הספר “עכשיו” לא תמצאו במדפי החנויות, אבל תמצאו אותי בליבי.

נורית מירב היא חברת פייסבוק שלי, מעולם לא נפגשנו או שוחחנו פנים אל פנים. ואני מחכה לימי תום הקורונה כדי שניפגש כמו שהבטחנו אחת לשנייה.

נורית סיפרה לי על הספר שהיא כתבה ליום הולדתה העגול. כשהגיע אלי הספר הייתי מופתעת ונפעמת מיופיו החיצוני ולאחר מכן מיופיו הפנימי.

הספר מודפס על דפי כרום מבריקים מלווה בשירים וסיפורים הכתובים כשיר. בין הכתוב מצורפות תמונות שנורית צילמה. נורית היא צלמת מוכשרת עם עין מיוחדת, הצילומים שלה משמשים עבורי הרבה פעמים השראה לציוריי.

נורית כתבה את חייה ומחשבותיה. “פיסות מליבי, רגעים מחיי” כך כתבה לי בהקדשת הספר.

ספר מופלא שכתוב ברגישות ובייחודיות מפתיעה. כל קטע, כל חוויה שכתובה בו נכנסת ללב ומרגשת. פיסות חיים שנארגו לעלילת חיים שלמה.

 הכתיבה היא כמו ניצוצות אור של חייה. שמתחברים יחדיו לאור גדול טוב ומיטב וחם. בעדינות ובכאב מספרת על כך שכילדה חשה, כי נולדה על מנת למלא את החסר של המשפחה שנשארה מאחור, שם.

פרטי הביוגרפיה השירים המחשבות וההרהורים של נורית נארגים זה בזה ויוצרים פסיפס ורקמה אנושית נשית. על הכל היא כותבת על המילים שלה, על זיכרונות ילדות, על שיח יסמין שהופך להיות זיכרון מבית ילדותה. על הכעס הנמצא בתוך מבחר רגשות הפלטה. על היותה אם, על הנכדים, על עצמה, על הפגיעות. על הרעב לחיים, לנוע, לרקוד, לראות, לשמוע, להתמודד, ובעיקר להשביע את נורית.

זה אינו ספר ביוגרפיה במובן הרגיל שאנו מכירים, אך מתוך הקטעים צצה ועולה אישיותה העדינה של נורית. נורית כותבת ששמה אינו מהשם נורית של הפרח אלא נורה קטנה המנציחה את משפחת אמה. נורית העדינה שחשה את העולם ברגישות מיוחדת של אמן. העיניים שלה תרות מהחוץ פנימה ולהיפך.

השיר הלפני האחרון בספר הוא האהוב עלי מאוד

ספר מרהיב ביופיו, מרגש ונוגע. סיפור חיים שעולה ממילים והתמונות שלא השאיר אותי אדישה בכלל.

הלוואי ויכולתי לצלם לכם את כל הכתוב.

למרות שאינו מוצע למכירה, הרגשתי חייבת לשתף אתכם בחוויית הקריאה שלי, ואולי בתקוה שנורית אכן תחליט להוציאו לאור, אפילו במהדורה מוגבלת.

תודה נורית על הצוהר שנתת לי לעולמך העשיר הרגיש והיפה.

עכשיו, נורית מירב

ערכה ,לילך גליל

צילומים, נורית מירב.