הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

ארזת לבד” ספרו החדש של אסף שוּר”

“ארזת לבד” הוא ספר אנושי על משמעות החיים והמוות.

אני אוהבת את הכתיבה של אסף שור, קראתי את כל ספריו ,כל ספר  חדש משלו הוא חגיגה עבורי. כשראיתי את ספרו החדש בין ערמות הספרים בחנות לא הססתי ומיד ניכסתי אותו לעצמי מבלי לקרוא מה תוכנו.

אסף שור כותב על אנשים ״רגילים״  כמוני, אנשים שמקיפים אותנו ביומיום. דמויות עם לבטים אישיים, דמויות שמנסות למצוא שליטה בחיים חסרי שליטה.

אלכס גיבור “ארזתם לבד”  הוא חולה סופני, הוא מחליט לסיים את חייו בשוויץ. בדרך לייעודו הוא נפרד מאמיר ואסנת האחיינים שלו וחושב מי הם עבורי? אולי כלום, אבל אחרי כן מתעשת ומבין שהם היו האנשים האהובים שלו.

בדרכו לעלייה למטוס מלווה אותו אלדד שאינו חוסך בשאלות ישירות, כמו “איך זה הידיעה  על המוות?”

אלכס יודע שנותרו לו כמעט יומיים ליהנות מכל מה שסביבו ואולי גם לעשות חשבון נפש.

 במהלך הטיסה הוא מביט סביבו ומבין שהחיים יתנהלו וימשיכו בלעדיו, הדיילת תחזור לחבר שלה ואם אין לה יהיה לה בעתיד. הוא מגלה שהיה רוצה לעשות כמה דברים לפני מותו, כמו להריח הדרים.

פתאום הדברים הבנאליים הופכים למשמעותיים והוא יודע שיחסרו לו או שחבל לו לאבד אותם, לגרד את הראש לאכול חומוס, להתמתח. ואז מגיע ומציץ מתוכו יצר החיים ,פחד מהמוות, החמצות החיים, לא משהו ספציפי כמו שאמר, אלא פוטנציאל היכולת לעשות.

הספר בנוי ממחשבותיו של אלכס ומחשבותיהם של האנשים שהיו קרובים לו בחייו.

אלכס הגיבור די מנוכר לחיו הוא מאוד פרקטי, יודע שהוא נמצא בשעותיו האחרונות אפילו לא מוכן שילוו אותו לשוויץ. במטוס הוא מסיט סביבו ויודע שהוא לא יזכה יותר למה שהאחרים יזכו…..

סביבו בני משפחתו, האחיינים שלו, ממשיכים בחייהם תוך כדי מחשבה עליו. מעין זרם תודעה. מהם אנחנו לומדים על חיו של אלכס.

הקריאה בספר יכולה לגרום לקורא לתהיות ומחשבות על מהות החיים ועל כך שאנחנו כאן לרגע, ועלינו להחליט איך לממש את פוטנציאל הקיום שלנו בעיני עצמנו. היא יכולה לגרום לקורא אחר לשאלות. האם הצליח המחבר להוסיף לי על מהות החיים.

אני. עם כל אהבתי לכתיבתו הייחודית של אסף שור לא מצאתי בספר הארה על הקיום, או תובנה חדשה או אפילו אמירה פיוטית על המוות והחמצת החיים. אבל אולי על זה הספר, עלינו, על האנשים שחיים את החיים ומנסים למצוא סיפוק במימוש פוטנציאל הקיום. בידיעה שהכל ימשיך להתקיים ברצף האינסופי.

הספר בנוי מארבעה חלקים בין חלק לחלק ישנם קטעי מעבר פיוטיים וחכמים, מצאתי אותם כפנינים מול העלילה עצמה. כמו למשל :

“עכביש לא רצה למות. הוא היה חרוץ, אבל המוות היה חרוץ ממנו.

הוא היה עמלן, אבל המוות היה עמלן ממנו.

הוא ביקש ללכוד את המוות וטווה לו רשת,

אבל הרשת היתה מלכודת מוות….”

“ארזת לבד”, ביטוי שכול מי שנוסע לחו”ל מכיר ואני אישית אוהבת לשמוע אותו, כי בעומדי מול הבודק הביטחוני אני שומעת בראשי שאני מתכוונת לארוז לבד את החוויות האישיות שלי מחו”ל. ייקח עוד זמן עד שהקורונה תעלם ונשמע שוב את צירוף המילים הזה.

בספר כוונת “ארזת לבד” הוא הבדידות של האדם. כל חיו הוא אורז בעצמו ולבד את פיסות חייו, את חוויותיו, אכזבותיו וגם כשהוא נפרד מהם הוא עושה זאת בבדידותו, כמו אלכס שבאופן מודע ומוצהר בוחר להיות לבדו בדקות האחרונות שלו.

ספר שמעלה תהיות על משמעות אישית ופרטית על החיים על המוות ובעיקר על מה שביניהם.

ארזת לבד, אסף שוּר

הוצאת כתר, 2020

תגובות בפייסבוק