הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

ארבעה אבות , של אמיר זיו

הפוסט על “ארבעה אבות” הוא חוב לעצמי. קראתי את הספר מזמן, לפני שהיה לי בלוג משלי. העברתי עליו הרצאות, אמיר התארח אצלי במועדון הקריאה לשיחה מרתקת ומעניינת. חוויה בפני עצמה.

אז למה עכשיו? לפני כמה ימים פגשתי את אמיר בכיכר רבין בשבוע הספר, לאחר שיחה קצרה איתו על ספרים, ספרות ,בלוג וסקירות, הבנתי שלא אמרתי לכם מילה על הספר הנפלא והמיוחד הזה.

עכשיו אני מחזירה את החוב.

את הספר קראתי לפני שנתיים כשכולי קודחת מחום. לא יכולתי להניח אותו, לא מעלות החום וצמרמורות הגוף יכלו לו, לספר.

“ארבעה אבות” הוא ספר מטריד, לא נוח. ספר על סודות, שקרים, קנאה, בגידה ובעיקר נקמה.

“ארבעה אבות” הוא בעיקר ספר סוחף וחכם הכתוב היטב.

הספר הוא אוסף של 3 עלילות שונות זו מזו, יש בו קווים מחברים,  כל סיפור נכתב בנפרד. הסיפור הראשון נכתב מזמן (לטענת אמיר זיו) ושני האחרים באו אחריו.

יש לנו שלושה חלקים,  הראשון כתוב כמכתבים. השני מסופר בגוף שלישי ,מספר יודע כל, נמצא מחוץ לעלילה. החלק השלישי כתוב כבלוג, יש משמעות לסוגות הכתיבה כבלוג.

3 הסיפורים מתרחשים בזמנים שונים ,1961,1993,2004 הרצף הכרונולגי עוזר לקורא להבין את העלילה ואת מניעיה.

הרצף הכרונולוגי של הזמנים בעיקר בהווה הסיפורי, עוזר לנו ללמוד ולהבין את העלילה ומניעי הגיבורים.

הלשון  הספרותית בכל חלק מתאימה עצמה לכל תקופה, בספר רואים את התפתחות הלשון שמשקפת את התפתחות הלך הרוח וההתנהגות.

הסיפור הראשון מאוד רשמי, חליפת מכתבים בין מר בוכמילר הדייר מרחוב סמולנסקין אל דומני מנהל מחלקת הנדסה. מר בוכמילר מבקש להיקבר בחצר ביתו. חליפת המכתבים הרשמית הופכת לחליפת מכתבים אישיים. החלק הראשון הזכיר לי את באופן הכתיבה את כתיבתו של אהרון מגד.

הסיפור השני הוא סיפור  “נורמטיבי,” גיורא, וטרינר, נשוי לשרון, אשה דעתנית, לשניהם בת, נירה בת החמש. לא אספר על מרכיבי העלילה, מחשש לספוילר, הדמויות הן המחברות בין החלק השני לחלק השלישי. חלק שבו הכאב והכעס משתלט על בני המשפחה.

החלק השלישי מתרחש שנים לאחר החלק השני, הוא כתוב כבלוג שאותו כותבת נירה. זהו חלק שבו היא מתארת את קורותיה בהווה עם חזרות רבות לעבר.שפת הכתיבה היא שפה נמוכה, שפת סלנג המתאימה למתבגרים.

שלושה חלקים לארבעה אבות.שלושת החלקים מקבילים לחיי אדם, המבוגר מייצג את העבר ונירה הצעירה את ההווה.

יש גם שינוי בז’אנר של הכתיבה ובאופן הנסיגה לאחור. בכל סיפור יש הווה סיפורי ונסיגה לאחור, בראשון הנסיגה לאחור קטנה יותר, האחרון יהיה כמעט כולו נסיגה לאחור.

שלושה סיפורים, מִספר דמויות, סודות ושקרים למכביר ובעיקר כאב רב. אני כקוראת הייתי סקרנית לדעת מה יפגיש בין הדמויות ואיך הסופר יאחד ביניהם.

כמו שציינתי, הספר הוא על סודות שקרים בגידה ונקמה. האבות, ארבעה במספר מיצגים דורות והבדלי דורות. נירה הבת מרירה וכועסת. היא מרגישה כמו הקרנף שעליו סיפר לה אביה הוטרינר. החיים הובילו אותה לפתח עור עבה של קרנף. אביה תמיד הוסיף ואמר לה שיש לו, לקרנף, נקודת תורפה.

“ארבעה אבות” ספר סוחף, חכם. אמיר זיו ביד מיומנת הצליח לחדור לעור העבה של הקרנף ולגלות לנו את נקודות התורפה שלו, של כל הדמויות. ספר שבסיומו לא יכולתי להיות שיפוטית וביקורתית כלפי הדמוית. הרגשתי חמלה וצער עליהן.

ספר שלאחר קריאתו יעלו בפנינו שאלות על משפחה, זוגיות ובעיקר הורות, מהי הורות טובה, מיהו הורה טוב.

אז לפני שיסתיים לו שבוע הספר רוצו מהר מהר לרכוש אותו, ואולי תפגשו את אמיר זיו הנעים והחכם בכיכר.

הנאת קריאה מובטחת באחריותי !!

ארבעה אבות, אמיר זיו

עם עובד ,2017

מוזמנים לקרוא על המפגש של אמיר זיו במועדון הקריאה שלי.אמיר זיו אצלי בסלון

תגובות בפייסבוק